מול מסך הדומם מכופפת יושבת...
המילים מאבדות את עצמן בריצת מחשבות...
וכולם רק תוהים על מה היא חושבת...
היא תוהה רק כיצד לא רואים לה דמעות...
היא מורחת דמעות על ורוד לחייה
ולבה מתמלא רחמים עצמיים...
היא תוהה אם יש אור במנהרת חייה...
ואם לא , אז למה הם שווים...
כמו כוס שבירה במעופה למטה
חולמת על ניפוץ המכוון
לא משאירה לא פתח, לא מפלט היא
נכנעת למחוגי הזמן... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.