|
מול מסך הדומם מכופפת יושבת...
המילים מאבדות את עצמן בריצת מחשבות...
וכולם רק תוהים על מה היא חושבת...
היא תוהה רק כיצד לא רואים לה דמעות...
היא מורחת דמעות על ורוד לחייה
ולבה מתמלא רחמים עצמיים...
היא תוהה אם יש אור במנהרת חייה...
ואם לא , אז למה הם שווים...
כמו כוס שבירה במעופה למטה
חולמת על ניפוץ המכוון
לא משאירה לא פתח, לא מפלט היא
נכנעת למחוגי הזמן... |
|
|
למה לי לפחד מזה
שמאשר את
הסלוגנים? מה
הוא יעשה, יוסיף
לי כינויים
מגונים לחתימה?
נראה אותו גבר.
חרגול מכחיש
שואה ומסרב
להאמין שיש
מישהו שקורא את
מה שהוא כותב
ויכול להוסיף
דברים כמו חרגול
סגול ולא כל כך
גדול או משהו
פחות מתחרז אבל
יותר מעליב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.