מחלומי אלייך צוהר נפתח
והוטח חלוני, שזכרתי אותך
זוהר שהנץ מרגע ישן
באת קדמונית כל כך פתאומית
והשעה הייתה בדעתי כמלפנים
תוהה באותה תיירת אלמונית

שהשלג נפל על גגות העיר
המפלסות לא נראו יוצאות משתרשרות
ברחובות
בעצם בעיר הזו אין מחסנים ולא ציוד כבד
יש להודות

הארץ הזו חמומת חום
שהלבן כאן אינו נותר יותר מיום
שאם שועטות כאן שרשראות
וחורקות המתכות
זה סימן למלחמות

שצפת ענייה
ואינה בריסל

שצריכים לשוב לחלומות
בהם הלכנו דמויות
שבמורד העיר מעורסלת עוד בבואתך
זכרונך המת וזכרוני חי כאן
להזכירך
על ערב קר שישבנו על אבן
את אמרת שצפת קדושה
כמו נשיקה
תמיד התיירים ראו יותר מילידי העיר
דברים שרואות העיניים  הבאות מבריסל
לא ראיתי מכאן כיליד צפת.
בלילה ידעתי מלבד אמונתך בקדושה
שאת גם אישה
על כל הכללים
שאינך מחזיקה ספר תהילים
באדיקות בלבד
ששיר השירים אינו פיוטי בלבד
שהיית איתי בעור ובגידים

שבלילות הקרים הבערנו גזרים באח
שהטל ירד
וידענו שהבוקר עלה
עמדנו בשקט החורש בדממה
היית אישה קדומה תעלומה
ונותרת חידה יחידה שלא פענחתי
משלושה
את מעוף הנשר ראינו מעל הר מירון
בלי כל קשר לפשר

טבע הדברים היה

את הנחש בנקיק מצוק כיצד גלש למערות הקדושות
וחמק בנדושות
היינו זהירים בהולכנו עלם ועלמה
בנקיקים בין ירח לצאת החמה

עכשיו הזמן
והכאן העלה ודמה דמותך  שנית
כפי שהיית

בפעם האחרונה, לפני עשור שנים
הנחתי לך את הפרחים, למנוחה שלמה

בת יחידה לאביך ואימך
שגם הם אינם בין החיים

היה חשוב שמישהו יזכור אותך
בכל שנה מכל האנשים
אבל המרחק הזה בין צפת לבית העלמין
היהודי בבריסל
פוסל כל יכולת התמדה
מאפשר לכל היותר
אולי פעם בעשור שנים
לבחון את קור האבנים המונחות
ואת המנוחות אם שלמות
ופעם בשנה אם לא שוכחים
לשלוח בשירות שליחים בינלאומי
חרציות כאלה שצומחות בחממות ישראל
מהונדסות
ונשלחות נמכרות בבורסות הפרחים
גם בזו הפורחת בבריסל
הסמוכה לבית העלמין

אני זוכר אותן אחרות
מהשדות של צפת למרגלות היערות
היו קטנות שאותן אספת צהובות ועגולות
שהשחלת על מחט וחוט עשית מחרוזות
כמארץ הילדים של הוואי
לפני שארזת

עכשיו אני זוכר אותך על כאביי
אולי בגלל שהאביב עוד מעט
יבוא לצפת
אולי בגלל שלא שלחתי שנתיים
פרחים חיים, ששכחתי
שיניחו בפקודתי אנשים רחוקים
פרחים הודות לכרטיס בינלאומי
של אשראי
אולי בגלל שהלב נקף עליי
ומעט חף רחק רחף
בין כך וכך
בליל הנדודים באת אליי
נקרע חלומי לעבר ארץ נכר
בכר חלומי בזוכרי
שעודך קדומה וראשונית
היית
שנפתח חלוני משבר דודים
ואין עוד אחת על מורדות צפת
והרריה המבדדים
בנפש מקדדים
שישבנו שם ובכינו על שובך לבריסל
ורוחות השקט אספו בנו לקט
זמנים בתוך סל
שלא נשכח
שנגינו ככינורות בעצי הערבות
ובסבך
מה ישורר שכך עוד הומות הרוחות
בין צפת לבריסל
הזמן
המערסל

הפרחים שלחתי, טריים הם ולחים
שכך אזכירך

לענת נבו ז"ל.