לזכר צחוק הילדים שהדהד בגנים
בו שחקנו חמש אבנים
והעפנו בתים
ניצחנו והפסדנו על פי
כללי החוק
המוחק
תווי צוחק

לזכר המשחקים
שהפכו יותר מתוחכמים
ולא ראינו פני חכמים
ראויים מספיק
לזרום  באפיקים
לעבר האופקים

עד שפקעו פעימות הדפקים

לזכר העין שנותרה פקוחה
והחול נפל לקולות בוכים
מכל אבן שחוקה ורוחה
ממשב רוחות מהדרכים היישר לתוככי האישונים
ולא נותרו מספיק כוחות בעפעפיים
הדוחפים וחוסמים
חולות נודדים הנכנסים
מבעד לריסים.

מלבד מניפות וסובבות רוחות רפאים
שלא היה אפשר ללכת
לעצום עיניים כשלשום
להתרפק על חלום
כמיום האתמול באורחות התום

בנתיבות פעמי שלום

לזכר הימים שזרקנו אבן לעבר אלומת  אור
והפנס השתקף ונתקף עור כחול
הלב התאבן כזכוכית אריחים
והאור נשבר הציף בזחיחות הדרכים
כל שנותר לטאטא ולהעיף
בקו ישר ורציף רסיסים
הנושרים פריכים
ולבסוף להגיף את התריסים

לזכר ערב אחד פתאומי
שהסתיו נשר יחד עם העלים
שבו לטעמי היה אפשר
להפוך עריקים
אבל הפכנו חיילים עם מדים
ירוקים

שעלתה הלהבה ואש קיצים
ניתך הרעים ברקים
האהבה שכבה באין חבלים
סולם עשוי מעורקים על האומרים וההבלים
מתוחה על שדה מוקשים
דרכנו על גבה עם יתר האנשים
הייתה לכאורה הליכתנו בטוחה
חצינו גבול ומעברים צרים
עד הביצורים
והמים הצרים

שכבד המסע המשא הכביד
בעודנו הולכים על שלבים
השלכנו תחילה חפצים
ופקעו הוורדים

מהתרמילים נשרו הרימונים
היא עפעפה פעמים פקחה וסגרה ריסים
שהחפצים היו עפים ופוגעים בנימים
התפוצצו  גם יתר המוקשים בעורקים
מההדף נחתנו טלאים
מוכתמים
לוחמי נחתים העטים
על פני מים מוקצפים
שם לבסוף נקרע סולם חבלי אבי העורקים
נסחפנו למים עמוקים
חלפו ימים ושנים
והעמיקו הקמטים
ועוד מספר מתים
הונחו בינינו ובעתים.

לזכר ולמען שאני אוהב אותך
בין שרידים
שהפליטים מספרים לי ובאים אישית,
חרישית לוחשים על אנשים
שראו אותך בי
לא חזרתי למחזר דרכים
נרשמתי בספר הנעדרים
בו עמד גם שמך
ממשי ורגעי רשום לכל מאן דבעי
הפותחים תיקך השואלים שלומך

לא שמעו קולך

למען שאזכור אותך כראוי
כדרך אהבה שאין בה
אחות הבכירה:
המכירה בשנאה והמלחמה
שנותרה ההיא המוכרת
לשנינו בלבד מנוכרת
וזוכרת שהערב רד
והרוח שורק תועה מונה
זמנים היורים מבעד לקנים
עד נצרד הקול מצפירה
באין הברה
משל רעה שחלפה
באשמורת ראשונה
ודבר יותר אינה אומרת
ולא מהרהרת אחרת מהאמור
שכל הסיפור היה ספור
באותיותיו ואסוף בדמויות אגדה
שאינה עוד נוגעת בחושים
שקסמה פג בחללים,
ללא לפיד אש וקסם נס
שאיש לא מבקש עוד בה להתמיד
שלא יעמיד תנאים לרחש ולחשים
מלבד קשב,
עקב נוקש הצועד נוקב
לא להיות מועד,
נועץ  במעשי ידיו בעת.
ובנגעים הרועים לעבר נשיית הרגעים
ומטמין אי אלו חפצים
שחלקם היו  מבוקשים
ובלתי נתפסים
עתה נמלטים חוצים ממדים
לעבר המאובנים
המתקשים בשלל גוונים
בשכבות הזמנים

להילה