החלומות לא הכינו אותנו כראוי
לשפעת נהרת האורות
בכל החלונות, הוילונות רקמו ציפורים
עפות, פלומתיות.

הנפש הניחה מירקם קטיפתי
ידנו בכל מאודנו וכפות עד האצבעות עטופות
חלופות כרוחות לוטפות
ההוויות היו חפות מגשמיות
יתר
גם שלא פסחנו על זה הפרוזדור
באור זרקור המגדלור
ניצות הגפן
משתרגות עולות במדרגות למעלות
שהפציע השחר
לא היה רקיע שלא הבקיע
ראינו זאת
באור שהגיח מצריח, צופה למרחוק

זוהר יקרות קשתות השמיים
וטוהר המים ללגימות
היו כשפעת ימים
וגנים תלויים בחומות
מפארים פלאים מצמחים רימונים מוזהבים.
וגרגירים בעסיס ניגרים
גוונים סגלגלים
גלים באדוות לובן
כל צבע
מטבע הדברים

בתום חמישה לילות
בירכנו כברכת פת לחם
כלולה במליחות הגוף
בשישי שטף הגל בחוף
ריח עור מנוחם
נחם בכל
ויהי שבוע להבדיל בין המאורות
מפת לובן וחופן
קמצוץ מלוח נמצק
כאופן התיבול בטעם
באור טובל תהומות.

מעורר תנודות בהברות
כתפאורה שזורה
בזיעה לאפת אמירה
מה היא אמרה?

להניח מסוגלות, לטבול זוג חלות
לשוב מגלות וניכור
בשולחן ערוך לדבוק בצור
כאילו היו מאז ותמיד מצויות
להודיות תמציות מיוחלות.
להיות טבולות
ביין עז אדום, סגול, לתום.
מניחות מתק כל שפתיים
ישקו
ממלמלות תפילות
המחברות וכותבות
הברות
מעוף פשר הקשר
כאיברות הנשר הנושאת
גוף,
כנגד ובעד הרוחות הנושבות
דואות מעל שדות
וסודות היסודות
חושפות ופודות
בנהרת אורות.