זה היה פרפר קטן שטעה במעופו. לא ידע נתיבות ביתו
אל פרחי הצוף. עף ורחף, שהכל מתחתיו היה צהוב
חולות ללא מים וחוף,
בלילה הוא היה כבר עייף
צנח בסף כוחותיו האחרונים
החליט שישן כאן הליט כנפיו
נח על גרגיר קטן חסר אונים
בבוקר עלה השרב
לא היה צל ולו עב
גם לא פרח אחד
קט,שירווה מתוכו את צימאונו בצוף
לחיותו ושוב יעוף
ישב ובכה
כן, גם פרפרים בוכים כמו שאת בוכה
שעה שאת מדברת לבובה והיא לא עונה.
בצהריים הוא שמע זמזום
זו הייתה דבורה שהכיר
הוא ראה אותה, בעיניו האור היה עמום
הם היו חברים טובים, הכירו זה את זו על גבעול בגן.
יחדיו לעיני כל היו אוספים צוף
מדגדגים ברגליהם את האבקנים במחושים
ואת הצמחים עד שהיו הפרחים שמחים
וצוחקים
הוא הסתכל התאמץ ומצמץ
זו הייתה הדבורה מיכל
קוראת אליו: "בוא איתי תעוף"
אבל לפרפר טל אפסו הכוחות
מהבכי והלבד.
"אני צמא זקוק לצוף כוחותי אזלו מלעוף"
אמר.
הדבורה מיכל סיכמה את המצב
במשפט מורכב:
"תמתין כאן אשלח את הפרחים
את לילך והרדוף
את הכרכום
ופרח לוע הארי האדום.
נדגדג אותם יחדיו,
תשתה לרוויה הרבה צוף
ותחזור לעוף.
מיכל עפה מיד
שכנפיה מכבר היו עייפות ממעוף השעות
נחתה סמוך להרדוף.
"הרדוף הרדוף אולי תבוא איתי למדבר.
תעניק צוף לפרפר טל השוכב על ערש דווי".
ההרדוף הסתכל על הדבורה מיכל בתימהון
ואמר: "אני לא צועד ולא זז מכאן.
אני אוהב מים זורמים אני לא מסתדר במדבר
אחרת הייתי בו גר"
הדבורה מיכל הבינה מיד הזמן כאן חשוב
פנתה לכרכום.
אבל הוא גם אמר:
"אני ממך המום.
את לא מבינה שפרח כמוני לא הולך מכאן לשום מקום.
ביני לבין המדבר, אין דבר משותף.
הפרפר טל היה חייב להבין
שם לא צומח דבר.
זה כלל ידוע, הרעיון שלך כל כך פרוע".
הדבורה מיכל
אהבה מאוד את את הפרפר טל
היא לא הכניסה לפיה דבר
היא עפה רעבה ומעונה
זמנה לשוב לחברותיה
ולממלכת הכוורת מכבר תם.
בניסיון נוסף פנתה ללוע הארי האדמוני:
"אולי תבוא איתי תניק את הפרפר טל,
תעניק לו חיות שישוב, זה מאוד חשוב.
הוא טעה ושוכב באפיסת כוחות במדבר."
"אין דבר", אמר לוע הארי
"שינבול, באביב הוא יצמח מחדש
אני לא מכלה כוחותי על טועים.
שאינם שועים לאזהרות המפורשות
אני יודע בכל שנה בסתיו כולנו נובלים
באביב צומחים מחדש.
תמסרי לו ד"ש".
וכך סגר את כותרת פרחיו
וסיים את דבריו.
הדבורה טל הייתה נואשת.
היא הכירה את הפרח לילך
לכשפנתה אליו - חוששת ידעה.
הוא חושב שהוא יפה כמו מלאך
שאין כמותו בכל המרחב.
פעם שהעניק צוף
דרש שיספרו ברבים את שיבחו
הוא אהב את ראש ההר ושם גר.
"שלום לך לילך", פנתה אליו מיכל בהיסוס
סיפרה קורותיו של הפרפר טל
"אני עדין מדי", השיב הפרח לילך
"אני צופה לעננים החברים שלי רבים
בלילות סופר כוכבים לכן אני גר במקומות גבוהים
אני אוהב את אלה שאוהבים אותי הם רבים
מדברים אודותי דברים יפים
אני לא זוכר שאי פעם הפרפר טל
כבד אותי או פאר שמי ברבים.
הכרתי הרבה מאוד פרפרים
שמדברים בי שבחים ומפארים
אבל הוא שונה מאחרים
אני והוא לא נעדנו להיות חברים.
בכלל, יש לי שורשים ולו יש חלקים שעפים.
אינני יכול לצאת מכאן. בנוסף אני הכתר של ההר
מי שגר למרגלות ההר מבין,
אחד כמוני לא ילך למדבר צחיח וקר
שם גר הצרצר.הרעיון שלך מיותר וגם מוזר "
הדבורה מיכל עפה רפה ועייפה
מהשדות הירוקים והפרחים
למרחקים רחוקים
התיישבה על שפת ביצה קטנה.
אולי זה היה אגם קטנטן
בכתה על אי מתן הנכונות
להעניק צוף
ועל דבריו האחרונים של הפרח לילך
המשתמעים כי טל חצוף
ומתן צוף לטל תלוי בדבר
ובכל מה שאירע בעבר
הכל שעה שטל שוכב במדבר
עייף בודד,
בידיה בלבד עכשיו גורלו אם יאבד
או ישוב לשחק עם חבריו
ושוב ייעוף איתם יחדיו
לאסוף צוף
יותר מכל הורידה דמעות מודאגות אודות גורלו של הפרפר טל.
חשבה: "האם יחזיק מעמד בשרב"
לפתע שמעה קול: "דבורה למה את בוכה"
מיכל לא נהגה להרים ראשה, שעה שהיא בוכייה:
"הפרחים כולם מסרבים להניק את טל
להעניק לו צוף" התייפחה
"אני חשבתי שפרפרים ופרחים הם אחים
עכשיו הם אפילו לא בוכים
על הפרפר טל
הוא עשוי למות מאפיסת
כוחותיו
הם מסרבים להושיט יד ולו לזמן מועט
במעשה קט.
"אני אצעד איתך עד למדבר
אין דבר", שמעה את קולו משיב.
היא הרימה את ראשה:
ראתה פרח מוזר,שמעולם לא הכירה ולא ידעה
מעולם,זה היה הנרקיס.
"אני מכיר גם את העננת גלית,
אכניס אותה לסוד העניין
היא באה לעיתים לבקר אותי
כאן בביתי
שולחת נשיקות אהבה לפעמים
עטופות בטיפות של חיבוקים
היא גם תבוא מיד",
בקולו פסק ואמר.
אני אושיט לפרפר ולך יד את לא תצעדי לבד
וכך לך הנרקיס בעקבות מעוף הדבורה
מעליהם שטה העננת גלית.
הם הלכו שעה ועוד שעה ועוד שעה
גם עוד שעה נוספת לעבר הפרפר שטעה
טרם השמש שקעה.
הרחק בחולות ראו כתם זעיר
בגודל גרגיר שוכב
זה היה הפרפר טל.
הוא לא זז כל גופו כאב.
העננת גלית התיזה טיפות דקיקות
לעברו
קרני השרב הפכו אותן קשתות צבעוניות
הפרפר התעורר
מרטיבות מילמל כאומר דבר מה.
הנרקיס חבק בו בגבעול
מעל כנפיו נקה את החול
מפרחי הנרקיס ינק וינק
הפרפר טל,
כמו תינוק, עד שהפך חזק.
בנתיים בשמיים עפה ציפור
החליטה לחדול לדאות
לראות כיצד באמצע המדבר
פרפר דבורה ופרח עומדים בלב השיממון.
ועננת מפריחה בועות צבעוניות בדמות קשתות
הדבר היה בעיניה לתימהון
פערה פיה וזרעים רבים נפלו וצנחו
פלחו את אדמת החולות.
למטה צחקו ובכו נרקיס פרפר ודבורה
בבוקר נבטו הזרעים
אי ירוק קטן באמצע המדבר לפתע צמח
עם צמחים שמחים
העננת גלית המטירה עליהם גשמים
פלג קטן זרם רגע קטן ונספג בחולות
ממעל חג להק ציפורים צמאות
הם ירדו להרוות צמאונן
הגשם של העננת גלית התמיד וירד
שזרח הבוקר כבר היו צמחים נוספים
ומספר פרחים
מיכל נשקה לטל
ושבה לכוורת מאושרת
הנרקיס החליט שהוא נישאר:
"המקום גם חמים וגם לח"אמר
הפרפר טל השיב: "אתה לא נותר לבד,
אני אהיה לך לחבר כל עוד כאן תישאר"
כך מיום ליום צמחו כמו בחלום
עוד ועוד צמחים מהלחות והחום
האי הירוק גדל התפשט דבר לא נבל
עד שיום אחד הופיעו מספר צמחים
כמו קבוצה של אחים חסונים
אלו היו העצים,העננת גלית
שמרה שיהיה להם נעים וגשום
ששום צמא לא תפריע לצמיחתם
היא אהבה עצים שכמותם
כעבור ימים לא רבים
נחתו ציפורים וקננו בין הענפים
עד שנשמעו ציוצי גוזלים
שמו של היער הצומח מאי קטנטן במדבר
הלך לפניו.
עד שהגיע דבר קיומו לרחוק לאוזני החיות
שאהבו יערות קטנטנים
שאין בתוכם תנים ושועלים
מייללים
תחילה הגיע הארנבון חיים
כרסם לשובע ושתה מים
בעקבותיו הגיעה לביקור האיילת
מיום ליום היער משך עוד ועוד חיות
הפרפר טל והנרקיס אהבו מאוד
את בעלי החיים
והניחו שלטים מברכים
אפילו הגיעו חיות כיס קטנטנות
הנרקיס והפרפר טל
ידעו להכניס אורחים
כך היער שלהם הלך וגדל
יום אחד העננת גלית הצטננה
התעטשה הופיע ברק ורעמים
שהם החברים של גלית
גם הם הורידו גשמים רבים
בין העצים לחולות והפרחים
בעמק בו היו החולות נמוכים
והמים נראו שלשם הם הולכים
הופיע אגם
לא חלפו ימים
שחו גם בו דגים רבים.
ככה מספרות האגדות והסיפורים
על זה יער הקסמים שצמח במדבר
נברא ואירע כך הדבר
ללא אומר ודברים מיותרים
בזכות מעשי אוהבים
וגם מספיקים ארבעה חברים טובים
ופרח יחיד שאינו גאוותן
ועננת אחת שהאמינה בכולם.
בזכות פרפר טל שהיה העייף
שהייתה לו חברה דבורה
עם אהבה ונאמנות
שלא ויתרה עד שאילתרה
ופתרה את החידה
שגם לא כל הפרחים והפרפרים אחים
שהיאוש אותה לא הביס
עד שפגשה את הנרקיס
מאז חלפו השנים ילדתי
גם הדבורה מיכל לפעמים כמוך
באה לביקורים
אבל היא כבר סבתא קשישה
בימים שהייתה מגיעה
הפרפר טל היה אוסף לה צוף
מפרחים שלא צמחו ולא היו מוכרים
שהעיניים לא ראו כמותם
ביערות אחרים
