בנעוריי נפלו לי השמיים
בכל אווריריותם
היישר לידיים

בן חלוף
מה יעשה בשמיים שלמים
בשתי ידיו
וידיעותיו את תוכם

ואת הספק העולה מהאופק
ובדופק הדברים
שמעיר ומעיד

אם אכן מכונפות לארבעה הרוחות
כדברי האומדים ויודעים  רוחם

מסילות כוכבים
אורות
קולות נשמות

ושמות

בית אבי

אמונות נרות סבתי ורוחה
שתמיד רחפה בבית אימי
ואבי
ששם היינו מקדימים תמיד לשמה
את האמירה:
"שתהי נשמתה צרורה בגן עדן"

ספרי בית סבי וזכרונותיו
שנותרו על אדן הזמנים
אי בלב ים
שנושבים בירעות המפרשים
ועולים מתקפלים

בשוך הרוחות בתרנים

בליבי

חלונות הזמן המזמנים
ימי משיח טבולים בהסברים
סבירים למדי

על כל עיכוב ועיכוב
הייתה תורה סדורה
להסבירה,שזה לטובה
והוא מייד יראה רכוב
ואין מה להרבות
מילים להכברה

כל האומרים אחרת יש בכך  
קלות דעת
ולזות שפתיים מהולה
בפגיעה בכלילות הטוהר
הבאה מעורלת הלב
המוטחת בגאולה

שהיא כפירה
שיש לבחון היטב
לב אומרה.

ימי נעוריי התוהים שהיו שואלים:

מה יש לו בזה הקהל
והכלל לבוא?
ועוד לכאן
את מי להושיע?

שיש כאן לכל היותר
להרגיע בעצבנות היתר

בעצבות בעזות המצח

שיש לתת לנצח שילך לדרכו

שכל אחד יגאל ויגאל מתוכו
ויתפעל מגאולה שעולה
מקולה של שתיקה
בשעה הממתיקה סודה

מחשבות
שהיו שבות וחוזרות
מהרהרות  בלב נער
שאינן פוסחות גם בשער הקטנות
כגדולות

ויורדות עד עברי שיער
איילות גולשות
ובעיניים הרואות
נערות חסודות

שהסודות  מאחת
באו כעונות מעוררות
במעיינות המפכים  

פרשו בתוככי נתיבות יערות
צפת ישועה

נערה רועה בין שושנים
שהילכה בעיניי קסמים
בגאולה שלמה
העולה באורה

שם התורה עלתה
סדורה וקדושה
שראיתי אותה בעלמה ועל מה
חבויה

שטבולה בליטוף
שקולה היה עולה בפעימה

עטוף הייתי בטלית עף

עד שהיה ברור, עוד בנעוריי
שהמשיח והגואל  
יכול להיות עץ וגם שיח
אישה מסוכה בתמצית רוחה
של קדושה הנלושה בכפות ידיים

שניים

עד שנודע הדבר לבית הורי
שאינני יורד מצפת
משתטח על קברי קדושים
בלבד
שדבר מה נגלה בין צדיקים

שנער שוטה הייתי
שלא הבדלתי בהבדלים הדקים

שלא התבדלתי והתבודדתי כראוי

שהלכתי בעקבות החושים
ששכחתי את מרב הלחשים
שחללתי וחוללתי

פוחז הולל האוחז בטפל
שמעשיו עלו למאיסה
המכעיסה גם רקעים עליונים
ואת המלאכים
הללו עם הכנפיים הצחורות
שהנחתי עליהן עוונות
כתמים בנוצות הלבנות

שהכוונות הטהורות
הנטועות בכנפיים מזדהמות

על דרכי הנלוזות
מלאכים כואבים
ובוכים

עד שאבי ז"ל ראה
באורה של נוצה צחורה
את היותי אשם שם חרה בו
זעם הדברים

שהשם שנתן בי
שנטע בו בכוונה גדולה
את כל אותיות ההוויה
הוכפש במו ידיי

ויש להשגיח מעתה בי
לחזק  במסמרים
את האמונה כדרך האומרים:
נגד משחית פגע ונזק ופיתוי
יבוא הדבר פי עשרה
בהעשרה ראויה

שהעיתוי כעת שבעתיים הכרחי
להעמיק בי מכל נער ונערה
שחזון זיו עושרה ידעו.
מאדון עולם בא
ועד עולם בה

שאמרו אמן

עד שאדקלם
שהמשיח הוא זכר
ולא חלילה נקבה
שגם אם הוא יתמהמה
בל איש יעלה ספק
ולו בשמץ של תמיהה
אם יחלפו גם מאה אלף שנה

כך סיכם אבי ז"ל את את החרפה

שראיתי וחזיתי בזיו יופיה

שאימי  העדינה הייתה בנעוריי
תמרוריי הזוהרים
בשעת עצבוני ועוני דלות דעתי
מערפלת בדברים
שהייתה בידה תורתה חיים

שעיקריה מתכופפים
ואופפים דיוקים מותאמים
לנסיבות העולות ובאות
וטענותיה נטועות מתפתלות כלולאות:
עד שחוברות להפליא
גם אם צריכות בחלודות

הייתה מרככת בנזפות אבי ז"ל
הקלות ומסכמת:
וחותמת ואין מערער
שהייתה בדברים מדברת:
"יש להיות מוכנים
להניח בכל יום שהמשיח
יגיח, גם בפיתאום
סך הכל שהאדם יניח
כי כאן אנו באים הולכים וחונים
וממתינים שהוא יגיע,

המעשה הזה,
גם אם יש בו ממש
גם שספק בליבי אם נעשה
מהווה סימן ואות
שעלייך לצאת ליום תענית
ולבאות שכמותך דרכו לשדכנית
להורות  
להפנות

גם אם התאחרנו בהבחנות
אין נערים מתפתים

היו או לא היו הדברים?

ואם כן זה סימן לאשמה
הניתנת למחילה
עד תראה נחמה בתפילה
הבאה בכוונה גדולה "

הדבר היה ברור לאימי
שאת האשמים יש לחפש
בין נרות,ואת המחילות בתפילות.

חוץ לאשמתי המלאה

גם אם צריכים להגביה כמו עיט
הרחק מהמצוי
או לקחת אומר מהנמוך

בימי נעוריי
הייתי סמוך ובטוח
בתבונת אימי שברוח האמור
תמלט נפשי לברכה וטובה
ויסוכם ויטווה לטוב  בדבריה
כל עווני:

שאבי ז"ל היה מסכם באמירה
בטוחה וטמירה את חטאיי

אימי לא הייתה מותירה בספק
פינה שאינה מוארה
באומרה:
"הדבר מוכיח בעליל שאין הנערה חסודה
וזה כלל ידוע בתורה
עיקר נטוע בעם
צעירה יראת שמיים
אינה מפתה תלמיד חכם"

נער הייתי קשוב לחוכמת אימי
ברגעים הללו בהם כינסה את האמת
מתחת שטיח ארוג
להרוג בקוץ היוד הנודע

כמה שאהבתי אותה
רק אלוהים ידע

דבריה העולים
טבולים מתקים
ומתקתקים ומקלים
בפעימות שוט כללי אבי ז"ל

את הקולות הרמים
הלכה שהנחילה  בקולת הדברים
בערבו של יום, שמעתי מהדהדת
בשער הכניסה לביתי
עד תום

מטיחה באבי הנערה
שזעק וגער על חוסר המוסר
שלא נטע בי אבי כראוי

במותר והאסור
שממנו לבבי סר

שם עמדה אימי לביאה
מביאה וטורפת במילים
ומנביעה דברים:

" אם דבק בביתך  רבב
זה על כך שהיא מתחסדת
שאינה חסודה

מעודה הייתה כזו
יפה לו לאב שישמור הדבר בשתיקה
היכן נשמע שנערה תפתה נער תמים
תלמיד תורה ועילוי?

דין הדבר מסוכם
נתיבות חינוך בנים ובנות למעלות
כל אב ואם יפשפשו
במעשיהם ואלו דברים
מהם עולים

עד להיכן וכמה אור בקע
ממעינות הישועה
ומה ראו הצדיקים
ואם נבקע ונקרע חוט השני

הושב ריקם.
שב נכלם האב

אימי נועזת הקולות
והידיעות שלא ידעה

הייתה מגננות נעוריי מחרפת
נפשה עד קצה האפשר
שדות מוחי, גם שזו אימי,
היו תוהים על נאמנות
ללא הפשר

שהייתי בהם מביע
אומר על החומר והחיים
והגיגי ומעשי ידיי היו עולים
בעיניי הוריי תועים

שהייתי בטוח שהמשיח
יבוא להשיח גם  מגוף אישה

בלחישה

שעה שפרפרים בשדות צפת היו עפים
ונלחשים לפרחים
והמחזורים היו זורים בעיניי
פרוזדורים טבע שזלף מבעד הרעד

שם הייתי שב עב רוחף כענן

ושוב ננזף ומוזעק ונגער - ע"י אבי ז"ל
לבחון בנער שנית
אם דקלם כראוי את הזמנים
המדוייקים את רצונם מנערים

שמשיח בוא יבוא לבסוף

להאמין באמונה שלמה
גם אם לא אדע על מה
בבית אבי היה קבוע
על משקוף הלב הדבר

כמו המזוזה המהודרת
שאיש לא עבר
את סיפה מבלי לנשק
ולחבק את הקדושה

נעוריי ראו באישוני עיניי
מזוזות ברוב חטאי
בחשק הזויות זזות טופפות
והעיגולים מגלים אדוות גלים
שהם עולים ויורדים

עד שהקצף הופך ביוצרות
תחושות באות קדושות מעיינות
מים.
שופעים בעונות

שהן הופכות פשוטות
ממשיות
ומגלות תוכן מגילות גנוזות
אורות מבליחים
מבעד ללחות

היו מטיחות בלב
רחשים רכים
שבאים בקדושה שאורה מבזיק
לא הרחק מעין מעיין
האר"י הקדוש

שם היה גם סוף מעוף
דרכי

משנן לבסוף בספרים
עד שלמדתי את כל שמות השרפים
היש מאין
מהיכן דולפים החיים

הנשרפים

הבאים ומתגלגלים  ומחלפים
קליפות
יעודים
טוהר דפי זוהר
קבלה ודחייה
גמרא ואומרה
נחייה ובכייה
הבדלה
מהות גדולה
מחשבה דלה
גבולות הבעלות
ומגבלות העולות מהבלות

ומה קלה העולה שהיא מונחת
זבחים

נחים לנגד עיניי
ואני בקרנות .

שאימי ואבי היו תמימי דעים  
במסקנות מאוחדות
לבסוף
שנער בגילי כשיר יעמוד
מהודר כמו אתרוג
וישיר חתן
בתפילה עם החזן שבע ברכות

בואי כלה

בקידוש עריות
ולא עוד יעמוד
יהרוג אוהלה של תורה

שם הסתכלתי השכלתי
שעסקינן בהרוגים ונעורים ככלות
הזבחים והעולות

הסתלקתי

נטשתי בית אבי
אימי הבוכה
אחיות אחים

הייתי נד נער בדרכים
מתרמיל המעשים
מפזר אבנים

שגופי בא במדים
כללים נוקשים,מאהל עזוב
צה"ל,כלל,חלל,
מתים, נכים,הורים בוכים.
שאריות חיים.

הוריי שלא צלחו לצמוח בי מפקדים
היו עולים בנפשי לביקורים
בלילותיי הרעולים

חרף חרם אבי ז"ל
ראיתיו לנגד רוחי

וחרב דמעות אימי
שהיו באות ועולות אט למאהלי
פולחות בי איי- שם
במאובקים מאבקים
חול במאבקים
ערול מפנים
חונה במחנה
והזמנים מונים משיחים שאינם עונים.

זכרתי את  אבי ז"ל
שגדלו בי הדברים
עם הימים וצמחו
המתים

ככלות הדברים אילולא שנותר
תוכי שמץ מיושן
ונאמן לזכרונותיי כאבותיי
היתי משליך שמיים שלמים
בסימטה חשוכה
עד יאספו  בערמות
מידי מנקי הרחובות

מה לי לאחוז בידיים
שמיים שלמים?

הייתי מסתפק
בענן אחד או לכל היותר

בשניים שלמים