מיטת הסתם סתורה
פרדס
בפשט עטרתך היית פטורה מבתרים
ברמזים באו גנוזים
והרזים

מה עוד
מטוב ועד דמעות
ודעות הרועות גומעות
טיפות אחרונות של טל

ודואות

עוף השמים אינו נוגע בכוכבים
מרחיק לכל היותר לערפילי העבים

בפסגת מעופים
מה עוד נדרש בזה הדרש
לדעת
שהנפש והחושים
לא ספרו כוכבים

לא הלכנו על פני המים
לא באנו מחלחלים
בהד החלילים

נספגים בתוך הגרגרים
משעון החול ניגרים
ונספרים.

מה אכרוך ומה אלחש על אוזנייך סודות
שלא נשנה שמות
ולא נוסיף אותיות
ולא נעלה רגלים
לבמות
את זוכרת את הזובחים
ההולכים ובוכים
מקרבים בני בקר
מזור הכאבים
באיבי הזמן
בבאות
נזכור אב שזכר
את יוסף
ולא נוסיף
הכתונת תיפרם פסים
ותשוב לבדים
כזיכרונות איש המשליך לבור
את ההבטחות והנדרים
על הבתרים והברית
ריח הפגרים
מבאיש

איש ערל ימול
יקדש לך ברית האתמול
והעיט יעוט
על הבשרים
והאש תעבור בגזרים
על המזבח עוד מונחים
הלילות והימים

אל תעטירי רגעים
אל תניחי על ראשם
כתרים
הבקרים הקרים
היו זולפים
שם איש ואישה זוכרים
שחלפו זה על פני זו
כזרים

זה היה הזמן הדורס
זה היה פרדס