ביום שנופל סגריר שטיפותיו
מגיר
לשאול האם לקול ענות
רפות מתוכי כול הציפורים
עפות או שנושרות רק נוצות
המבדיל קול ענבלים
מרחש עלים נופלים
מניח כלל בכללים
נכוחה.
מכוחה של הלכה שלא נפסקה מעולם
כאי אלו דברים בלים
המונחים בבטלים ובזניח
ככוסות רוח
בכול זאת לא אטיח צעדי
עדיף ללכת על שטיח רך
לא לרשרש יותר מדי
בפואטיקה הזו אותיות השכל
גוברות על הרפה
ואני צופה בהנדסת המישור
באשד לוגי, המונח פואטי
בהקפדת יתר באתי (אתיקה)
אור החום ומעבר הקור
בפשר אותיות הקישור
מצמיחות שער ברטט העור
גם מעל השפה
בהתמקדות הזו האסתטית
במדידת היתר של שורש הזיף
איש לא יבחין בישור גבעול נוטה על צידו
ותלישת עלה הפרח מכותרתו
העיקר היופי נותר לא מוגדר
מאיתו יוצא קוצו של דבר
אודות מה שחרט העבר
אתמול ראיתי עוקדת וורדים
ומשליכה לארץ
וכולם עומדים קפואים
במשיכת מכחול הזמן
כמו מחזה רפאים באין רופאים
לפתע קופצת ומפוצצת אותם
על תכולתם
כתם שלא תם
והרגל שנתחם במעגל
אמרתי לך שם
אני איש שלא אוהב וורדים בולטים מידיי
ולא עורקים נפוחים
ולא מזרקים ולא זכוכיות ולא סגסוגות
בכלל זה את החפצים הקרים והמתכות
הניתכות ומכות מתחת לחושים
עושים לי עיטושים
אני מעדיף לחשים
אם כבר אין ברירה
אפילו רציתי להגיד לך של נחשים
אבל זה מתחרז לי מדיי ומיד
כמו נשל וצל של מלומד
המטיל ידיעה בצללית
שלא ישכיל לעולם
עד שיכיל שאינו מבין את העיקר
המונח בדבר הקטן
גם אם הוא שחוק
ואינו נחשב כערך יקר
לכן מהיד הזו אל תחתכי וורדים.
הם לא רואים מכאן
ולא יהיו לך עדים נאמנים
לכול היותר יראו לך את הגוונים
אמרו לך לא פעם אחת
הדמים אינם חוברים לגשרים
הקשרים הנקשרים מהתזת דמים
לעבר כול
הם חבלים תלויים על מים
של נהרות קדומים שעל החול
שבחופיהם הלכו אגדות
על מכשפות רעות
אוכלות ומבשלות ילדים ופליטים
הנושרים מהחיים
אבל את מציירת בם
עם ואנשיו בצבע אדום
שטבע גרמיו ירח כתום
בשמיו הזמנים מונחים
בגוונים עזים
הבזים לצבע
ההילות הנגוזות
שמש בעמק איילון
עם חלון לירח בגבעון
עוד שיגעון אחד מיוחד
וחד חותך מתמיד
מתיז בצנטריפוגליות
מעגליות
בעליות או לא להיות
