התבונה האחרונה
לא הייתה מונחת ראויה
כטבע העונה
ולא כאחד משבע הפלאים
כגנים התלויים
הותרנו אותה ללא מענה
הולם

לא הייתה שונה מהשנה שעברה
או;
מראשית בראשית.

הנחש בחש בבוץ והשיל את הנשל
בכשל הזה
האישה לחשה
שהיא רגישה
עכשיו לכל משב
ששב והתיישב על הארץ
ככל רמש ושרץ האדמה.

בפרץ הרוחות
הקלילות ההומיות
גם שאין הכרחי שתבואנה
מתוך הבוהו
הסתפקנו בדוחק ודחי ההיגיון לראותן
שהן מרחפות והודפות
את ריח הגן.

בעשן התמורות
הבחין לבסוף גם האדם
בדם הראשון
על הארץ נשפך
כמו פח שמן
שלא האיר
והותיר חרס נשבר
עוד מערש הדברים.

החשיכה רחפה קרה
מתמיד,
הייתה מבוכה בבוהו הזה
חייבים היינו להודות
גם כשלא נותרה נפש
איש יחיד
בפניה להתוודות.

בבדידות הזו
היינו גלויים וחשופים מספיק
לתעל אפיק ראוי להעיף לעברו אופק
ולהניחו במרחקים
שידינו לא תהיינה נגועות
בצבע הדמדומים
ויחד עם האמור יהיה אפשר
להתפעל ממרחק סביר
ברגעים ספורים
מהגוונים ומהצל הנופל על קיר
שיש לנו יד או רגל
הס לא להעיר
את שהושל.

במציאות הזו העולה על כל דמיון
להעיף מבט בחביון
בנותר הבוהה
המבדיל בין גבול השמיים
והארץ
והצבעים
באדום המלא, בצבע הזה;
הרווי ולא פושר ואינו דהוי מדי
המכותר כדבעי מעומק יסוד הטבע
ייתכן שניתן להבין
זה סימן כי תמיד יאומת
מקור הווייתו ממהותו.

לעומת זה הבא אל מותו מדמם
בדמדומים
ומתרחק בשקיעה
רגועה ומניח עוד בועה.

זה היה כל ההיגיון
מטבע התבונה הקדומה.

או מחומת ציון הזוכרת
כיצד נעקרה צלע ההר
וכיצד המגדל נפל
עקור כמו קלפים.

או מחמת שהיה בנוי מסלע חצוב
מהרים מרקדים ומעופפים
ככלות הכל היו שם שלושה אסים
מלך ומלכה ויד שרעדה.

במעידה הזו לא הייתה ולו
שנייה אחת המעידה
על העתיד להתרחש
ולו כדוגמת שרף עץ
העוטף פרפר ומשמר
על מר גורלו כמוצג ארכאולוגי
כיצד היו גם אז פרפרים מעופפים
ואדם וגם חוה לא זכרו
בכל הסיפורים על הגן אותם

ולא אוזכרו
ולו מפי גננת עוללים
או עוזרת לגננת
שההורים ידעו
שלא היו שם התפוחים עם התולעים
לא מועילים שכן הגולם לא צמח
לשווא.

במשחקים השחוקים הללו
בהם לא נאמרה האמת המלאה
והנסתר היה רב על המצוי
והבילוי בעת גילוי הבדידות
הפכה מסקנה;
כי לא טוב האדם לבדו
בבקרים הקרים
והלילות הלבנים
טרם עדיין התוודעו
לקפה השחור ובשמים
וצמחים מסממים
שיצאו משוטטים והכירו כל חור ובור
החלה ההיסטוריה
בשעת אופוריה ללא חוקים
הכל היה מותר
והותר
אות הקין מהמצח
נמחקה.
במחי יד ובמכה ניצחת

כך רחקה ההמתנה מהמתינות
ושחקה את הנפש
מכל סיכוי לזכות
בכל הקופה
של התקופה

מהרצח הראשון
הונחתה הדעת
מרעת חיית השדה
ויד האדם הסתגלה
והתרגלה לא להתרגש יתר על המידה
למדוד הכל במדידה רצויה
ונחוצה

למחוץ ולרחוץ בניקיון ידיים
ולהניח את הקלף המנצח
בכל עת בזמן שחלף
נכתבו ונחתמו
הדברים הזוכים
בספר הימים
וגם שורה בודדה
הוקדשה לבוכים

הכל במתק שפתיים ישקו
וירחקו כמו המעשים
לא מידיים מלוא השתיים נעשים

מכוח הקנאה שאינה שורפת דיה
הבשר נאכל נא
היה ברור; איש האדמה
תמיד ייפול קורבן
לאיש הרודף אחר חיה
גם אם תהיה תמימה כשפן
מחמד לבן
שאינו מכשיר את זו כשירות
המוות.

במשוואה הזו
אנחנו עזבנו
את הגן מזמן
היית מיוחדת
קוטפת את התפוחים
הרכים והבשלים בלבד.

שלך היו מקולפים
מוקפדים ומלוטפים
היית לופתת בפרי הבשר
הערום, ופוחדת שמא
החרצנים ייתקעו בגרון
או שיעלה חלום סיוט
כמו ארון צף במים
ולא רואים מבול נופל
משמים
או תחתיות תהומות
עולה.

חששת לבגדי העור שמא
יירטבו ויטבעו
ונשוב לחפש עץ
מיראת הערום
להתחפש לאדם חסר תבונה והבנה
ואז יבוא שוב קץ גן-ירק
שהצלחנו בעמל רב
להצמיח ככלות הכול
ונגד כל הסיכויים
באמצע המדבר.

במחנה האחרון
בין ארם לפדן באוהל מיושן
אמרת כאן לא יצמחו
עוד עצים עדיף להשקיע בירקות
ולהמתין לקטיף.
נגוון את היתר
לכל היותר
באיסוף ביצים נשלח מהקן
את הציפור
לעבר ארצות הקור
אנחנו צריכים לאכול
מחול על שפת הים
השובע לא יעלה
ומהכוכבים הנופלים
אינם מביאים
את המן לכאן.

עדיף לעשות למען הבית
לא לדבר יותר מדי דברים בטלים
לקושש זרדים לאסוף טללים
לכד קטן
לקשט את הכתלים
לראות מתי הילדים יתבגרו
האם יעטו חגורים יהיו גיבורים,
או אולי יישאר מהם אחד רך לבב
מכבד אב ואם
שלא יכאב
לעת זקנה
או צער הקינה.

יהדק מוט אוהל
אם ימוטו רגלי אחיו הגיבור
ויבואו המנחמים
ויחממו ימים
ולילות קרים
בשעה שילכו עם השמיכות החמות
יאסוף את הקליפות
וקערות הכיבודים ישטוף
ידינו בחלוף השנים תהיינה
רועדות

בן שעשועים יקיר
לנחמות.

והעיניים תהיינה כבדות ולאות
מלראות.

עכשיו אפשר לסכם
ולהתנחם;
תועלת חסד התפוחים לא צמחה
לחוכמת תובנות
נותרו פלחים שלמים עגולים
שאריות כיבודים
וניסיון משותף להרהר בכללים
על שביל קליפות קלופות
עם מסקנות מאלפות
אודות תחזיות
הנאחזות בקרנות אייל
ובן חייל
והצפוי לאיילת
המעפעפת בריסים
בתמימות היופי הזו.


זו העמימות
שהייתה נחוצה יותר מתמיד
לחמימות המצע
ולחם הניחומים
שנבצע לשניים

בין כך או כך העדר גלש
בקלילות
מעל המהמורות
כאילו לא
הונחו להכשיל לפחות אייל
יחיד
קורבן מובן שאותנו יבין
ויחד נשחזר באותיות קדומות
הנחצבות וצובאות
המציירות תמונות
נושאות
מסען באותיות בניירות
המתקפלות לסירות
ונעות למשב כל רוח קל
על שלוליות כמשל ונמשל.
מה הושל מה נשאל
ככלות הכל.

אנחנו לא נשנה דברים
מלבד להתבונן בעבר
ונניח כמו כולם, קברים
נלקט בר
ונטחן את הזמן
מוץ
נישא על פני בוץ

הגלגל היה מאז ומתמיד כמו כל כלל
בטעות חשב איש שהוא המציא אותו
וגם את האש

השמש סובב גלגל
יום ועד בכלל
היה בו הכול להט מכל אש שנבקש
ואין חדש
תחת העין
גם את היין דרכנו
בכפות הרגליים
כפי שנעשה מבראשית

עכשיו כשהדברים ברורים
והסתיו על עליו
הנושרים
מידפק בואי נלך
נתרפק נשכב כלוט שיכורים
מהדיו הכחול של הזמן הנספג
מאדיו העולה שכר

אולי נעפיל ונשב לבסוף
אל ראש הר מושלג
לבקתת חורף
נהרהר נפנה עורף
לחום שעה שעורב שחור יקרב
כפחם קולו יבער וילחש
שלא כלו הדברים
ומשחית טרם הנחית
חרון אחרון
בזיכרון הזה אפשר להרהר
שעדיף לשבת גבוה מעל פני הדברים
הן היונה שעפה
ותיבה צפה
לא השיבה לעולמים
את כל החיים
והזנים הנכחדים
גם אחותה
שנמלטה מציפוני העיט
הנושאת שאריות זית
מאז לא ראינו אותה
בלית תיבה ומיומנות נחוצה
עדיף לבנות בית
לשכוח את התמורות
להמתין למעט ציפורים
לדרורים
שלא יהיו נגועים
בשליחות של מלכות

עד שהשלג יפשיר.