בשקט, בלי שאף אחד ידע.
אתה שוכב לך שם, ללא מילה.
דמעה אחת נוזלת, בלי בושה.
רק מחשבות מציפות את ראשך.

אתה לא יודע למה, אתה בכלל כאן.
אתה אומר שאתה טעות, בשבילם.
ורק המחשבה הזאת, גורמת לך לעשות צעד.
צעד נורא.
לנסות לאבד את עצמך, ואת מי שאוהב אותך.
והנה, עוד דמעה.
כואב לך, אתה חסר תקווה.

ומתוך הדממה, מתוך הלילה.
היא שרה לך, שיר אהבה.
בתקווה שכוכבי הלילה, יעבירו לך.
את החום והאהבה שלה.
האם תשמע זעקותיה?
האם תשמע את קולה?
בשקט בשקט היא שרה:

"לאן שלא תלך
מה שלא תעשה
ירח שלי נושק לירח שלך
כוכבים של שלווה
דמעות של אהבה
אתה לא לבד
אני אוהבת אותך".