זאת הפעם הראשונה אחרי חמש שנים שהוא לא צריך לקום מוקדם ביום
ראשון. שאף אחד לא מכתיב לו לאן ללכת ומה ללבוש. פעם ראשונה
שהוא באמת חופשי. אז הוא מתחיל לחשוב שאולי זה יותר קל ההיפך,
כשכן אומרים לך מתי, איך ולמה.
אין לו כל כך סיבה למה לקום בבוקר או בצהריים אז הוא פשוט לא
נרדם. אם אין לו סיבה אז אולי הוא פשוט לא יקום אף פעם. הוא
מנסה להעביר את הזמן, להגיע למצב שהגוף פשוט יקרוס וירדם
מעצמו, שלמחשבות ולפחדים כבר לא תהיה משמעות.
הוא רואה עוד סרט בטלוויזיה, משחק עוד משחק בסוני, צ'לסי מנצחת
את מנצ'סטר 3-0 וזה עדיין לא מספיק לו בשביל להירדם. הוא חוזר
לטלוויזיה, תופס איזה סרט כחול ומאונן. פעם שלישית היום והוא
עדיין לא מרגיש כלום. וגם אחרי זה הוא לא נרדם.
הוא הולך למטבח והופך את הארונות בשביל למצוא קצת אלכוהול.
ממלא כוסית ויסקי עם שתי קוביות קרח ומדליק סיגריה. מחטט
באלבום תמונות ישן, אולי הזיכרונות הטובים ירדימו אותו. אבל
כנראה שגם הזיכרונות לא כל כך טובים כמו שחשב.
עוד כוסית ועוד סיגריה, וכלום. עוד שעה כבר יהיה אור בחוץ,
ואיך הוא אמור להירדם כשכל העולם בחוץ ער.
הוא מתיישב ליד המחשב ומתחיל לשפוך את המחשבות שלו על המקלדת.
אבל כנראה שהמחשבות שלו אפילו לא מספיקות בשביל למלא דף.
הוא מתייאש והולך לישון.