מוקדש ל"נפש באפילה".
מרגיש שנופל, מתמוטט , נעלם...
בעבר כמו בקורי עכביש מסתבך...
ונראה כי רצון לא קיים,
רק חוזר לעבר ועורג לדמותך...
מתמוסס בזכרונות ,
מבטל לעצמו מעבר לעתיד...
כבר מזמן הוא הפסיק לקוות,
רואה אור רק דרך וילון חיים המתמיד.
יש המון מסביבו,
אך מרגיש לבד,
ידיי עזרה לא רואה,
לא מרגיש אף אחד.
מבטל את עצמו בחשש עבר,
מרגיש מריונטה, בובה על חוטים...
לא יכול לזהות את טובת הדבר,
הרי החוטים רק מסמנים
את דרכו החוצה, אל עבר האור
במנהרה הזאת של לבירינט החיים...
חוטי אריאדנה העולם ישלח
זרועים בכוכבי אמת ותקווה,
לנפש באפילה-המלאך,
מראי הדרך לאהבה... |
