שנולדנו, האנושות נחתה על הירח
התכנסה מתחת צל דגל
מבד
שעמד ולא באה הרוח בו.
היה אפשר לראות כמו תיבת נוח
את כל הגזעים מצטופפים
אפופים בהתרגשות
עם חמישים ואחד
כוכבים.

היו תמונות למכביר.

כל מי שחשב שכבש את היקום
עשה פרצוף למצלמה.

הטביע סימני אצבעותיו אבק
נותרו לדורות.

היה ניתן להבין בעת ההיא
מי שלא טס מכאן פספס
את מעבורת החלל
וגם את הזמן, היה ברור
המושבה ההיא תקפוץ כמו עכבר
לכוכב הבא.

כאן ישארו מעט עצים
ואם יבוא המבול והמפלס
לא יעלה יותר מהנחוץ
יהיה אפשר לשבת על הצמרות
כמו קופים.

התאומים התמוטטו אתמול
ואם מישהו עוד חשב
שיהיה עוד סיכוי לעמוד על גג
העולם התבדה.
שב חפוי ראש
וראה כיצד המים גואים.

האופק נפתח מחדש
שהמגדלים נעלמו
לא נותרה יונה וגם לא עורב
שישקר
ויספר שהוא ידע לתת סימנים
ולדבר.
מה היה בדיוק שם.
ולאן טסו כל האנשים
עם החושים

החללית המאספת האחרונה
אספה את הקבוצה
היחידה שעוד התמהמה

הסולם נפל מגובה הגרמים
נותרו עוד מעט חולמים.

גם הם חיו שבוע ימים,
לא יותר.
באוקיינוס החלל
עד שהבין האחרון בבני האדם
עד כמה כוחו דל

בהתאבדות הקבוצתית
במערה צדדית
התגלו הגופות כקליפות
השאירו מגילות גנוזות
הסבירו שהם אור
טס במהירות בהימלטות
מוסברת;
שלוש מאות קילומטר בשניה
מהירים יותר מכל החלליות
המפגרות שננטשו.
וקטשו את השקט בין מסילות הכוכבים
הנדלקים וכבים

כתבו: כאן נותרו נביאים
המפזרים חושך
ונביאי שקר אחרונים
על כן ולכן האנשים החשוכים
לא יעצרו מבעדם להגשים
את מהות היעודים, בבוקר הסתבר
הם כבר יצאו במטסים
טסים לעבר הכוכבים
עם הנפש בלבד,
לקחו חפצים אהובים בודדים
עם מספר ערכים רוחניים;
את שבע נשמותיו של החתול
הם לא היו מוכנים לעזוב
הם הרגו אותו. שוב ושוב

כך שגם חיית המחמד
היחידה ששרדה גופתה
נתגלתה במערה
מתה ועוד זן ניכחד.

הם הסבירו את המעשה
בכך שראו מה עשו לכלבים
עכשיו כולם רואים
מי הנותרים.

המטומטמים שולטים.

מי שעזב בזמן ההוא הזדמן לו זמן
שלא ישוב לכאן לעולם
ייסד מושבות שאינן נושמות אוויר
ואינן עוסקות בוויכוחים
עם מעשי אלוהים
ועם הבטחות וכישלונות
יצאו ולא ישבו עוד,
לכל היותר יעיפו מבטים
ברבוי כוכבים וחולות נודדים.


וערבים
זה מזה
או לזה.
לא לזה
ייחלנו.

נותרנו אשמים
יחידים.
נושמים בזה המרחב את התמעטות האדם
שנותר כאן.

אמת גם הרגישים עזבו, גם המשכילים
היודעים את מכלול הכללים.
כך הפציפיסטים עלו לראש ההר
לדבר עם עבים ורזים
הפכו נביאים מתבודדים

התורות מסביבנו התמוטטו
הקומוניסטים המרקסיסטים
עזבו ראשונים
כבר איש לא שומר על החומות
וברלין עיר שאוחדה
לה יחדיו לצד ירושלים לב העולם
נותרו נטושות

מי שנשארו ולא ברחו בחלליות,
התהלכו חפויי ראש ואת החול
היה אפשר לראות בכל
את הזמן הנכלם מטפטף זולף מהדיונות
הגברים והנשים הטף והקשישים
מונחים לו כמו עירוי נוזלים
בעזובה שנותרה בממלכת את יחידה שכותרה.
טרם אף היא תוכחד

שהפליג המין האנושי ליקום
השאיר כדור שחור פחוס ועקום
אנחנו נותרנו שם כמו ילדים
עזובים
מהרהרים בנוסטלגיה
כיצד היה זה הכדור כחול
והמים עמוקים
ובנינו ארמונות
והיו שם מים צלולים
וגלים
עתה יש להתמקד ביחסים
להיזהר מהעזובה
מהמחט הזרוקה, וסיכה חלודה,
במאורת הדורבנים, לברר
אם נותרה חולדה מצייצת
או גם הזן הזה נכחד

שיצאה רוב הדעת לחלל ונטשה
נותר שבט העט
ראינו אותם כעת
שהכריזו על עצמם
נביאים אחרונים
ופרעונים ידעונים
היה ברור שעכשיו תפרוץ עוד מלחמה
והדיו יתגלגל הפעם
בדיו
גם המין הזה יכחד

בואי נלך

מה עוד נותר מלבד
להתייחד. ולהמתין
תשעה חודשים
או שנים
עד שיצמח כאן מין.