רקמת החיים סרגה
חליפת עונות
חגורות תוכו
עצות כרוחו
רצועות רצונות.
ובצורות רחפו.
גם בשבילך
ארגה שמלה קצרה לתבונות
וכובע עם פונפון
שיכסה את האונות.
הראש כאב
מהמשב הקר
ששב,
הקול נשב ללא קשב יתר.
ונשאנו בכל עול
רשף הברות.
ראיתי אותך ביום האחרון
שעה שהתאים מאיטים
את קצב חילוף החומרים,
יושבת בקרונות רכבת המשכשכת
כזנב סוס,
המקצבים היו כעוסים מרירים
עומדים במקומם
לעוסים ממעלה גרה בשנית
ומקיאים קיפאונם
רסיסים מטל השמיים
ומשמניו, נשפכים על כביש.
ניתזים חלקיקים
הצמיגים הקדמיים חרקו
אחר הדברים גם האחוריים.
הזמנים נצמתו בנתיב חלקלק
ופתלתל, הטל לא הועיל
ולא הטיב כאן
גם הגשם מענן פתאומי
נפל מתקתק
שטף את שכבת
הקור הדקיק.
היה לכל היותר
מזג אופי חורפי
שהכנו מראש עבורו
בגדים חמים.
עמדנו שם גוף גורף גוף
והעלומים בולמים
לפתע את החיים
מפולת הרים מושלגת
הצמיחה ידיים משולחות
חופרות ומפנות חסכים
חסרות אונים
על דעתם המלהגת
מלהקת אצבעות קפואות והרהורים
אודות ציפורניים
השורטות חיים טווות קורים
אנקודות של נקודות ציון.
אנדרטה
למעלה ולמטה
נדנדה
וסימנים ראשונים להיותם נולדים בזמנים
עתה מצויים במסעות צייד
מלקטות גזם גדם
צמחים וגזרי עצים
ביערות העד או בערבות
החרבות לאש התמיד
או מעט יותר
ללא נצורות
להבעיר להבת אח
שתצמח
מתלהבת בשלהבת
והגזע הופך כגפרור נשרף.
ועוד עידן חלף
עונות ארוכות
המשליכות עלים מצהיבים.
והעשן עולה אביך
ירדנו לשוליים.
מה היה לנו עוד לעשות
להשיל נעלים בחולין
לעלות על דיונה של חולות
ולשבת ממתינים שהסנה יכבה
בדרך בניין בגובה העיניים
ללא קדושות להתבונן בנדושות
המכוניות חלפו ביעף
רכבת על מסילה
השמיעה את קולה האופייני,
עוד נתיב אמצעי נסלל,
בשנה שחלפה.
הקטר משך את הקרונות בדבוקה
נשא משא מקולל
נסך בפסי הרכבת חיכוך
של סטייה,
בגצים של בלימה
נחתה המהלומה.
הקטר תר דרכו בשנית
ברוחב המסילה מסתחרר.
שתעלה ההתנגשות
מרכבת מגיחה
הדבר בלתי נמנע
כצפירה מרעימה וצפויה
המכריזה כי השעה ראויה.
הדעת נחה בקרונות
היורדים בדרך בית לחם
או בדרך ללא ארץ
רק מסילה
מה שהתרסק
בוודאי ירתק את כוחות ההצלה.
אנחנו החלטנו
לא נהייה שם
לא נעמוד על הדם
לא חוזים את העתיד
לא חותמים מי המתים
ומי בין החיים הנותרים.
בכדור בדולח הנחנו את הכסופים
בטורח רכבת הנמשכת
בכורח כוחות סוס
וזנב השב ומגרש זבובים
בסיבובים
בהתמדה מבלי היסוס
בתנועות מימין לשמאל
ומשמאל לימין וחוזרים
מחזורים
טלטלה, מטוטלת של אורלוגין
ותקווה קטנה
מצויה בהמתנה
שעה שהזמן מחסיר פעימה.
מברכים ברוך בנועם
ועולה הנעימה.
בשולים ראינו היו חגים הנהגים
והמגבים הודפים את הגשמים
ומתחילה עונה חדשה
החולפת הייתה קשה.
משנים כיוונים מכוונים
חלקים
לא לגלוש מקצווי השמשות
שהעיניים גם המתקשות
יכוסו בעדשות קשות
כל שנותר לצפות בחולפות
בעונות המתחדשות
עמוק יותר רחוק יותר
באופק הנתיב בגשם שהרטיב
במרחב
עד יתפוגג הענן הכבד
וישאר עב קטן לבד
כד קטן
מבלי להגשים.
גם שבאים גשמים פתאומיים.
ואנשים פועמים נופלים
לפעמים בין העמים.
 |
