הוא כל הזמן לחץ  ורק רצה שכבר יקרה
הוא כל יום ניסה ולא רצה להבין שזה לא יהיה
כל הזמן אמרתי שאנחנו זה לא נכון והוא רק ידיד
כל היום ניסיתי לגרום לו להפסיק

ורציתי שנתרחק והוא לא הסכים
וידעתי שרק רע מזה יצא והוא אמר: "בשביל אהבה מסתכנים"
"ואולי תנסי? מה יש לך להפסיד!?
על ידידות כמו שלנו נבנית אהבה אמיתית!"

נכנעתי ללחץ, הוא קיבל את שלו
עשיתי טעות, שתפגע רק בו!
הוא חי בבועה שאני בעצמי לו יצרתי
כואב שאני גם זו שפוצצתי.

והוא התאהב אבל אני רק אהבתי
והוא לא ידע שבכל נשיקה על החבר שלו חשבתי
"במה את משחקת?! מה את עושה!?
הוא לא איזה כלב! זונה!"

והוא בכה שזה נגמר אבל לא הייתה ברירה אחרת
זה היה חייב להסתיים, על זה אני לא מתחרטת
אבל היום אני זו שבוכה אבל בגלל הטמבל, החבר
אנחנו יותר ויותר מתקרבים ואני לא מצליחה להתגבר
הזמן חולף לו, אני מאוהבת והוא רק אוהב
אלוהים! כמה שזה כואב!