פעם תמימה כילדה ופעם צינית,
פעם שמחה ופעם רצינית,
פני זקנה מחליפה בפני סינית,
מלאכית או ליצנית...

הפנים מתחלפות לה קבוע,
גם הרקע וכוונות.
פעם בוער לה בפנים, פעם רגוע,
סבלנית, אך מלאה ציפיות...

עם פניה ונפשה משחקת,
מחליפה תפקידים וצורות,
פעם בוכה היא ופעם מצחקקת,
עולה לעננים או חופרת בורות...

מסתירה במקצועיות את פניה,
מאחורי מסיכה או פרצוף,
משקפיים כהות על עינייה,
וחיוך, גם כשעצוב...

ורק מול מראה מתפשטת,
מורידה את הזיוף עם איפור,
מרשה לעצמה, לא מתלבטת
לגלות לראי את חייה סיפור...

את המלחמות של הפנים
והיסטוריה של עזיבת אמת,
מאווררת ושוב מסתירה בפנים.
מחזירה מסיכה
לפנים חיוורות כשל מת
מכבה את האור ונחבאת...

חשיכה.