הו התמכרות שלי, את כל כך מיוחדת.
רוצה את שכלי, ממחשבתי את שורדת.
אחיותיך רודות בגוף, הן שואפות לשוויון,
ואילו את מחפשת שלווה - רודפת היגיון.

אני מקריב את נשמתי, לטובת אחרים,
איני מגשים רצונותיי, העיקר שהם יהיו מאושרים.
פועל לטובת הכלל, אך במקום שמחה, מופיעה באישות,
נעלמת לי היישות ומרוב רגישות, קשה לי ייצוב האדישות.

רוצה להיגמל, אך מרגיש אחריות.
יסורים את בטחוני מפוררים.
מנכס כשלונות לא לי,
ורגשות האשם עודם שרירים.

מחפש סיבה להתקיים כך ואיני מוצא.
הקץ לעבדות -
מעתה אבצע את הדברים שאני רוצה.