הנה, הדרמה נפרשת לפנינו במדיאס רס. מערכה שלישית, בנק, יום.
כבר שעתיים שאין שינוי במצב. היא- רוצחת מעמידה פני קורבן. הם-
קורבנות מעמידים פני רוצחים. ובעוד היא משחקת את התפקיד
הקלאסי- יושבת על הברכיים עם ידיים מאחורי הראש, הם- משחקים את
הסטריוטיפ בשלמות. הנמוך מציץ דרך הדלת אל החוץ ומנהל משא ומתן
עם השוטרים. והגבוה מצמיד אקדח לרקתה. המשחק שלהם כל כך מוצלח
שאפילו לא טרחו לקשור לה את הידיים או לטעון את האקדח. סירנות
המשטרה מצייצות בקצב דיסקו וממלאות את אולם הכניסה של הבנק
באורות כחולים ואדומים. מתח באוויר, הוא שורר שם כבר שעתיים
וגורם לגבוה להזיע. וכעת גם אורות הבמה הכחולים אדומים החלו
לסנוור אותו. הזיעה ניגרת ממצחו לידיו ומידיו לקת והוא כולו
ממצמץ בחוסר נחת. הנמוך מביט בשעון וקורא את השורות שלו. הוא
מתאמן כבר כמה שנים על הדמות אך רק כעת כאשר פוטר מהמפעל בו
עבד, העז לעבור הסבת מקצוע. רק בעלי כשרון או שכל יוצאים מן
הכלל שורדים שוד בסדר גודל כזה, ולחברנו הנמוך חסרים שניהם.
ולכן אין פלא שבכל הבמה החל להדהד קולו של המגפון הקורא "צאו
בידיים מורמות אל מאחורי הקלעים!"
הנמוך מתבונן בגבוה והגבוה בה. וכולם יודעים- ההצגה נגמרה. היא
מנסה שוב להיכנס לדמות, בת ערובה מפוחדת ומתייפחת. אבל היא
נכשלת, כמו שנכשלה בשני ניסיונות ההתאבדות שלה. דמות עלובה
כשלעצמה, אבל כעת לאחר שברור שהעבודה לא תיעשה בשבילה, היא גם
מסוכנת. למרות שחמש עשרה דקות התהילה שלו כבר נגמרו, הגבוה
מנסה להיזכר במילים. מצחיק לחשוב איך התאמן על הבעה קשוחה, על
לעיסת סיגרים ומשפטי "שתקי או שאני יורה", כאשר רואים כיצד הוא
מגמגם עת היא קמה על רגליה וחוטפת ממנו את האקדח. התפקידים
התחלפו והמפיק מחפש את העמוד הנכון בתסריט. הבמאי, שיודע אותו
בעל-פה, תולש לעצמו שערות בתסכול, וצועק דרך המגפון את השורה
האחרונה "צאו בידיים מורמות!" לאור הסירנות האקדח נראה שונה
ממה שנראה לפני שתי מערכות. מאיים יותר, בלתי צפוי, וטעון. היא
מכוונת אותו לרקה וכולם עוצרים את נשימתם. הגבוה יורד על
הברכיים ומנסה להיזכר בשורה שלו והנמוך רועד מול האקדח ומחפש
בחשכה את הבמאי במבטים של חוסר אונים. היא מכוונת את האקדח
לרקה כשהגבוה נזכר בשורה שלו וממלמל בבכי "אני נכנע". אולי
בגלל הבלבול איש האפקטים טעה ולכן הדם ניתז לפני שההדק נלחץ.
ורק כאשר הוא החל להתקרש התעורר איש הקול ונשמעה ירייה בודדת.
שוטרים פורצים פנימה ומכוונים את כליהם על הצמד. המסך יורד
ומחיאות כפיים מהוססות מלוות אותו. ברקע סירנות האמבולנס מלוות
את האפילוג.