הדרך כבדה לה
תחת שמש מפהקת לה                          
ורום הררי ירוק-עד            
שעטף עצמו בניחוח וגד

למילה שמסבך-עץ מרחשת                                
וכמוצאת שלל-רב מלחשת
בשקט מחייך: רחק הקרוב,                    
שכח את השם, הבית, הרחוב.

ושירת-צפור, לנפתולי נפשה,
הנוף בעדנת-מנגינה גדשה
לזמן-אביב חסוד וזחוח                          
שאבקת-זכרון מפזר לרוח.

עד, דמעה על לחי-הערב
זולגה, כגשם צלול, לעצב                                  
שבדעת ערך-הזבד נעשר              
ובטעם-לואי לפריחה והר.