אנדי דלתון / נדודיי |
ועברו כמעט 100 שנים
אגרופי אוחז פרפר לבן
זיכרון של תום נעורים
לא שכחתי
חבשת את ידי
בעדינות
בחיוך
פיזרת בעיני אבק צהוב
בחיוך
סיננת בשקט
לילה טוב
פעם בשנה זולגות דמעות
אילמות
חוצבות קמטים בזמן
מתוך עיניים אפורות
קופצות הדמעות אל מותן
והארמון ישן ולא יודע
לעד פקוחות עיני
בכל חלום אני נוגע
וכוויות תקווה על ידי
בקרוב מאד, יתם זמנך
והדמעות אז ישמיעו קולן
אצא לחפש, לדרוש בשלומך
אצא לקבור פרפר לבן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|