שלום.
קוראים לי איציק, ואני דג טונה.
אבל דג טונה שמח.
כיף לי להשתכשך במים, אני אוהב לפגוש דגים חדשים, לשאול אותם
איפה הם היו, מה הם עשו ומה הם ראו.  ותמיד כיף לי לגלות בעצמי
דברים חדשים, כמו צבעים שעוד לא ראיתי, אוכל שעוד לא טעמתי
ומים כמו שעוד לא נשמתי.
מדי פעם שאני קרוב לחוף אני אוהב לעלות למים הרדודים ולשמוע
שיחות של בני אדם על סירותף אבל לא קרוב מדי, אני בכל זאת אוהב
את הים ומתכנן להישאר פה עוד הרבה זמן.
ככה אני בד"כ לומד דברים.  מבני אדם, אבל עדיין דגים מעניינים
אותי ומלמדים אותי הרבה יותר ובהרבה פחות מילים.  לפעמים אפילו
בלי מילים.  יש דגים שאתה מסתכל עליהם ואתה כבר יודע את מה
שאתה צריך לדעת מהם.  ולפעמים זה המון.  האמת היא שככה אני
אוהב לחיות את החיים שלי.  לטייל בין מוחות של יצורים, בין
מחשבות, בין פילוסופיה אחת לשניה, בין דעות שונות ובין רעיונות
חדשים.
פעם אחת מצאתי את עצמי בנהר גדול, החלטתי להמשיך בו קצת, אבל
מהר מאוד מצאתי את עצמי שוחה נגד הזרם, וכולם שחו ממש מהר
לכיוון הנגדי, זאת היתה סתם שחייה קשה ולא היה עם מי לדבר, ולא
היו שום צבעים, היה רק מין אובך ירוק כזה שכיסה את הכול.
עליתי למעלה ופתאום מצאתי את עצמי חוטף מהלומות של מים מלמעלהף
הזרם היה פחות חזק אבל הגשם שירד, גרם לכל המים בשכבה העליונה
לרעוד ולרטוט במין אי שקט שממש לא הרגיע אותי מהזרם.
וויתרתי.
הפסקתי לשלוח הוראות לסנפיר האחורי שלי, נתתי למים לשלוח אותי
חזרה לים, ומה שלקח לי יום שלם של שמש לעשות מצאתי את עצמי
עושה בבערך שעה.  אין לי שעון.  פעם ראיתי אחד אבל הוא לא עבד,
בכל אופן נראה לי שזה היה שעה.  
אני אוהב לקרוא להרפתקה הזאת "מעשה הגבורה תוך כדי כישלון
שלי".
אני כרגע גר ליד מיצרי גיברלטר, אבל לא תמיד גרתי פה.  הייתי
במים חמימים של חופים לבנים עם דקלים ולפעמים בני אדם שמחים,
והייתי במים כ"כ קרים שכשאתה רואה את הצבע הכחול שלהם, אתה
יודע שלפני 5 דקות הם היו קרח.  פה המים ממש נעימים.  הים
התיכון תמיד מאמץ אותי במימיו החמימים, בעוד האטלנטי מספק
לאזורי זרמים שהגיעו מרחבי העולם, שמביאים איתם יצורים שהיו
בכל מיני מקומות.
נראה לי שהחלטתי להשתקע כאן אחרי "מעשה הגבורה תוך כדי כישלון
שלי".
גיליתי שגם שאני במקום אחד אני יכול ללמוד המון.  כמובן שעדיין
בחורף אני מוצא מקלט מחוץ לחופי מרוקו בתוך הים התיכון, אבל
אני לומד המון מהתנועה שמסביבי.  גיליתי שהרבה יותר מעניין
להיות מתבונן מאשר לקחת חלק.  אתה גם חווה רגשית את כל מה
שמתבצע ואתה גם מבין הרבה יותר.
פגשתי פעם קבוצת דולפינים, נראה לי שהם היו ההיפך הגמור ממני.
כל הזמן בתזוזה, בתנועה.  מה שהדהים אותי היה שהם היו חכמים
להפליא.  אחד נתן לי הרצאה על פיזיקה של זרמים, אחד דיבר איתי
על הגאולוגיה של קרקעית הים ועוד אחד הרצה לי יום שלם על המזג
אוויר העולמי, והוא ציין משהו בשם אל ניניו, אבל בשלב הזה כבר
איבדתי אותו לגמרי, אבל אחרי "מעשה הגבורה תוך כדי כישלון שלי"
לא התרשמתי וידעתי שזאת לא הדרך.  
אני אוהב את העובדה שבים המים רגועים, זה כאילו שהם מים זקנים,
שכשהם היו צעירים הם זרמו כמו מטורפים בנחלים ובנהרות, ועכשיו
נמאס להם והם מחפשים להשתקע.  מזכירים לי אותי.  אמנם אני לא
דג זקן אבל אני יודע מה טוב לי.  זה כאילו שאני זקן במוח אבל
צעיר בנפש.
סוג של פרדוקס.
נראה לי שזה מה שזה.  פעם צב ים סיפר לי כל מיני פרדוקסים,
הקשבתי לו עד הסוף למרות שלא ידעתי מהו פרדוקס.  ואז שהוא סייפ
שאלתי אותו מה זה, והוא אמר לי שכשיש שתי הנחות שסותרות זו את
זו נוצר פרדוקס, זאת אומרת מצב בלי פתרון.  קצת לא הבנתי איך
יכול לקרות מצב כזה, אבל לא התחשק לי להדאיג את צב הים לגבי
הסוגיה הזו.  הוא היה נראה לי כ"כ שליו ובטוח לגבי מה שהוא
יודע שנראה לי קצת חבל להרוס לו.  ומה שגם אולי יש דברים שאני
בחיים לא אבין, באותה מידה שיש דברים שאני בחיים לא יאכל.  אין
מה לעשות אני לא כל יכול, הלוואי שהייתי חזק כמו כריש, יפה כמו
כריש, חכם כמו צב ים ואמיץ כמו לוויתן, אבל זה בסדרף לפחות אני
לא דג מלוח.
קוראים לי איציק ואני דג טונה.
אבל דג טונה שמח.