כל הרצונות נבלו באגרטל חיי,
התקבצו, התקמטו, השילו עלה...
כמראה של לבי- מחוסרי בית...
בלב עירום ללא גג, העצב הפך נעלה...

סתיו של חיים שאביב לא חוו ,
גשם דמעות, קור חודר וכואב...
סתיו לא עונה חמימה שחשבו,
אלא מוות איטי של רגש בלב...

כגודל הקבר של ציפיות העבר-
גודל האכזבות בהצטברות השנים...
מתערבבת בחמצמצות פרי הדר
מרירות סתווית זכרונות ישנים...

טועמת לעיתים מליחות הדמעות
מעיניי עייפות, שארית רצונות...
מוותרת על חיבוק מחשש אכזבות,
חובקת בליל אדישות את כרית הציפיות...

אשרי אלוהי התמימים,
אלוהי השבורים לא עומדים בקצב
בסתיו- ערב של החיים,
שוב ארדם בזרועות העצב...