אחת עם עיתון.
אחד בפלאפון.
אחת ב-SMS.
אחד בביפר.

אחת מחפשת דירה.
אחד קובע עם בחורה.
אחת בוכה על מר גורלה.
אחד קורא עוד הודעה.

כל אחד מהם עסוק בעניניו,
לאף אחד ממני לא איכפת.
כל העולם כמנהגו נוהג,
ואני פה יושבת ומנסה על כולם ללגלג.

אבל אני לא מצליחה.
אני יותר מדי חלשה.
קשה לי וכואב לי,
נורא.

אני קוראת את השיר ונהיה לי רע,
כתבתי אותו מקודם, כשהמתנתי לרכבת בתחנה,
הייתי קצת עצובה ומאוד עייפה.
ועכשיו...
אני מרחמת על עצמי נורא,
כתבתי על עצמי שיר
ויצאתי ממש עלובה.

מה המסקנה?
אולי לא מתאים לי לכתוב שירה?...