"כן אצליח, כן אצליח", הרצל ממלמל לעצמו. והקטר מתקרב, והרצל,
הרצל יורד מהפסים.
הרצל לובש חולצת פסים כחולה וטרינינג בצבע ירוק דשא, שניהם
ביחד עושים קצת סחרחורת בעיניים. הרצל עונד שרשרת מוזהבת עם
תליון פסיפס, אשר זז מצד אל צד כשהרצל רץ. בורח.
"הרצל! הרצל", ילדי השכונה קוראים בקול מזלזל, והרצל, הרצל
מתעלם, כי כבר לא נותר לו כוח. פעם הרצל היה משיב להם בטון
מאיים "חידלו פרחחים, חידלו! שמא אכה בראשכם במקל ההליכה
המסיבי שלי, אשר עשוי מאה אחוז עץ אלון". אבל עכשיו, עכשיו הוא
רק רוצה לנוח.
להרצל יש דייסת סולת על הזקן, בגלל הפרקיסון בידיים, אבל כבר
לא איכפת לו- הוא מזמן לא מסתכל.
הרצל דווקא אוהב מאוד את אישתו קלרה, אבל קלרה כבר מאוד מאוד
חולה. קלרה שוכבת במחלקה גריאטרית, בעוד שצינורות ממולאים
באליטרק מוחדרים לה לאף.
והרצל, הרצל קצת מפחד מדוד הגנן- זה שסובל מכאבי גב עזים בגלל
מאמץ פיזי קשה. הוא פעם איים עליו עם מגרפה.
והרצל, הרצל קצת מרחם על תקווה השכנה-זאת שמקבלת מכות מבעלה,
וכבר לא מתלוננת יותר- היא התרגלה.
ואם. אם, היה יורד עכשיו גשם, אם הייתה מתחוללת בחוץ איזו סופת
שלגים עזה, אולי היה לו טיפה עצוב.