בימים טובים אני יכולה לחייך.
אולי עדיין לא חיוך אמיתי,
שרומז שדברים מסתדרים אצלי,
אבל זה סוג של חיוך "השלמה עם המצב".
בימים כאלה אני קמה זוחלת מהמיטה,
מביטה בתאריך שעל לוח השנה וחושבת
כמה חודשים יעברו עד תאריך מותך.

אני שונאת את העובדה שהחיים שלי מתנהלים לפי מוות.

בימים רעים אני עדיין יכולה לחייך,
רק שהפעם זה חיוך כי
לא אכפת לי מכלום.
חיוך של "תעשו מה שליבכם חפץ
ואני אקפוץ מהגג".
בימים כאלה אני קמה זוחלת מהמיטה
מביטה בתאריך שעל לוח השנה ובוכה.

כבר עברה שנה?

13.7.06