לפעמים, סתם כך
משהו קורא בי
קול שמדבר בשפה עתיקה
שפה שכולם יודעים
ואף אחד כבר לא מדבר בה.
והוא אומר לי מי אני
והוא מסרטט את גופי ואת תוכי,
הוא נותן צלילים לעצמות, לנימים, לאיברים
ולרחם.
ומתוך הרחם בוקעות מילים חמות ולחות.
"מלאי אותי,
עשי בי אהבה
וילדים
ועוד משניהם
ושוב,
שמעי את תרועת החצוצרות,
ואת בכי השחלות"

כולנו היינו פעם אישה קדומה.
שגילתה את האש,
ואת ציורי הקיר,
ואת טעם הבשר הנא.
אישה, שמשכו אותה אל תוך מערה
ולימדו אותה, בשקט,
להיות אישה.