מלאך ירד מן השמים, העלה בי טיפת חסידות.
כתבתי לו שיר למזכרת, שיר שיוכל להשתקם מהפציעות-
שנגרמו לו בימים האחדים.
המלאך חזר חזרה לשמיים, הייתי עצוב, אותה הרגשה
כמו שאיבדתי אותך.
הייתי יכול להרגיש אותך, מזדהה איתי, מאמין ברגשות ואהבות.
היית מיוחד, היית כל יכול. השמש התחילה לשקוע בשמיים,
איתי הבכי הזועק לתפילות שמיים שתחזרי, תחזרי.
חזרתי הביתה, עור פניי שחורים, מצבע העיפרון ששמתי בעיינים.
ההורים התחילו לנזוף, ולנזוף.
נכנסתי לחדר, קצת פרטיות, סכין מונחת בחלון, טיפת דם מהשבוע
שעבר.
החזקתי אותה, הבטחתי, הבטחתי לאהובתי שלא. שלא השתמש שוב
בסכין.
צמורמורת פחדים של שקרים בגופי עובר.
האם אני אאבד אותך? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.