|
ביום שבו אני אשחרר אותם לחופשי
אני אדע שהשתחררתי באמת, מעצמי.
אני אדע שאותך שמתי מאחוריי
ולאחור לא אסב שוב את פניי.
אני אדע אז שאהבתי
אהבתי עד בלי די
ושלא את הכל חלמתי
אבל התעוררתי
ועזבת בלעדיי.
אני אזכור את הכל
והסוף הכה אותי מספיק
אבל את הפיסות של איך היה יכול להיות
אני אפסיק לנסות להדביק.
ועם העיניים קדימה אני אתחיל להביט.
כל זה יהיה ביום שאני אפסיק
להתחבא מהרגשות שלי אליך
ואת המבט אני כבר לא אסיט.
ואז יהיה לי שקט
ואני אוכל להתפנות
למצוא את זה שאהבה נפשי
בלי לפחד שוב להיכוות. |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.