בזמן הזה שאתה נח לך בארון מתים
אני מחפשת מקום להיקבר בו בעצמי.
אני בחדר שלי, בין ארבעה קירות,
החדר מבולגן, השירים שלנו מתנגנים ברקע,
העיניים אדומות.

אני מתעוררת כי צריך לקום,
אני אוכלת כי צריך לאכול,
אני שותה כי צריך לשתות,
נושמת כי צריך לנשום,
אלך לעבודה מחר, כי צריך לעבוד
חיה כי אסור להפסיק לחיות.

הבוקר לעולם לא יחייך אליי שוב
טעם האוכל לא יהיה ערב לחיכי שוב
טעם המים יהיה מריר לעולם
הנשימה תהיה כבדה עליי
העבודה תהיה קשה לי
והחיים ימשיכו בלי מטרה.

הכל נגמר ב-30.06.06
באותה שיחת טלפון ארורה,
עם אותן ארבע מילים נוראות,
שהמוח לא עיכל והדמעות לא ביכו
והגוף ישאר מרוקן מכל רגש.

הלכת לעולם שכולו טוב
ולקחת איתך את הלב שלי,
הנשמה והנפש שלי מתו איתך.
קרית חרושת בלעדיך מכוערת,
השמיים בקריית חרושת יהיו שחורים לעולם.
לא נשאר בה כלום טוב.

ורק הריק הזה שמכסה אותי,
שנשאר לי ממך,
חור שחור
שנפער בגללך.

בשביל דקה של אנדרנלין
על אופנוע בלי קסדה
השארת אותי לבד.

לא אסלח לך לעולם
על מה שעשית לי
במחיר ההרפתקה,
הרגת אותי איתך.

כן, שוב לערן בן ישי שרה"ת ז"ל עוד לא משתלבים לי עם שמו