נתחי האימה מסתרבלים במהות הציפור
אנחנו נשאר כך לעד
קבועים בתצורתנו האין סופית
מדוע אתה כך ? שונא אותי אתה ?
שריטות של אלוהים מבצרות אותי
בתוך מגדל דקיק וצר
שבו רק חלון נותן לי להשקיף אל העולם.
אני אבוד בהרים אשר עליהם זרועים אבנים לבנות
האופק מתרחק
הגאות משתפלת במורד השמים המעוננים כמכחול שניתז על הקיר.
אני עוצם עיניים וסופג את המכה
לעד אני אשר כבול
אין חרות
הזרע קובע
אך חושב אני משמע אני קיים
וכך, סילונים עפים כאור בשמיים
אל הירח אשר מחזיר אליי את אורו

16.3.00