|
נתחי האימה מסתרבלים במהות הציפור
אנחנו נשאר כך לעד
קבועים בתצורתנו האין סופית
מדוע אתה כך ? שונא אותי אתה ?
שריטות של אלוהים מבצרות אותי
בתוך מגדל דקיק וצר
שבו רק חלון נותן לי להשקיף אל העולם.
אני אבוד בהרים אשר עליהם זרועים אבנים לבנות
האופק מתרחק
הגאות משתפלת במורד השמים המעוננים כמכחול שניתז על הקיר.
אני עוצם עיניים וסופג את המכה
לעד אני אשר כבול
אין חרות
הזרע קובע
אך חושב אני משמע אני קיים
וכך, סילונים עפים כאור בשמיים
אל הירח אשר מחזיר אליי את אורו
16.3.00 |
|
|
המוזה נחתה
עליי...
וזה נורא כואב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.