שתי נקודות תלויות על ענף של אשליה
נושרות בלי לבקש סליחה
כי אין בכוחו של ענפן לשאת את כבד משקלן,
שהרי מה לו ולמציאות?

שתי נקודות נחות על הקרקע, שאינה פוריה במיוחד,
נרקבות לאיטן, כי לא בא הגשם הראשון להחיותן,
ומתחשק לי לבכות בשבילן, בשבילי,
ולהשקותן במיציי המרים,
כי אני מוצפת, כמעט טובעת בסערת הנפש שלי.

שתי נקודות, לא לגמרי מגובשות בדעתן,
נוטות פעם לטובה, ופעם לרעה
ועל מאזני היקום המוזר הזה
מדברות האחת בשבחי והשניה בגנותי,
ופי נאלם - מעצמת צעקותיו של ליבי.


07/08/01, לה-פאז-בוליביה.