משהו מחזיק אותי חזק בבטן
מכווץ, לוחץ ולא מרפה,
מכה גלים בכל הגוף,
צמרמורת יסורים שמקפיאה את הדמעה הלוחצת בקצה העין
לגלות את האמת.
ומסביב השקט הנעים של כולם
מאיים להסגיר את קולות הלב הסוערים שלי.

ובפשטות רגע בודד
אור אחר שולח בי ברקים לרבבה
אני ניצבת במלואו של היקום שלי
מנצחת על סימפונית הבריאה הזו
סופגת את שברי המציאות שמתפזרים בעצמה באויר
ומשתכרת ממגע נגיעתם בגופי המסתחרר משלוה.

ושוב דממה ארוכה מסביב
ומשהו מחזיק אותי בבטן
מכווץ, לוחץ ולא מרפה.


2/8/01, פונו-פרו