שוב מתמכרת לו כי אין לו סוף,
תמיד יגדל הוא ויוסיף להתרבות.
מפצירה בו שוב שלא ייתן לי לחשוף,
על הזמן שלא מכסה את הדמעות.
מוקירה לו על דרך שאין בה לחזור,
מותירה לו נתיב לצד רגשות מעורבים.
מזכירה לו שאני בחרתי לבחור,
פורמת חטא אשמים.
מתהלכת בין צל אחד לאחר,
מייחלת אולי להישמע.
שוב מתאמצת לא להישבר,
צועקת לאוויר דממה.

הוא מושך אותי אליו,
הכי קרוב שאפשר.
לא להישמר מפניו,
זה פשוט כל-כך מיותר.

מלחמה ששוב כובשת אותי,
הרי אני כבר מכורה.
שמים יפלו לקראתי,
אם רק אהיה מסורה.
בורחת ממנו שיהיה לאן לשוב,
משקרת לו כדי לחפות על אמת.
צוחקת עליו שלא ייראה לי עצוב,
מיישרת מבט שיהיה מה לקמט.
בוגדת בו כדי לא להרגיש,
מתייפחת על ריק שנשאר,
משתדלת שלא להתיש
את מה שעוד לא נשבר.

הוא מושך אותי אליו,
הכי קרוב שאפשר.
לא להישמר מפניו,
זה פשוט כל-כך מיותר.