שוב אני מתבוננת בך באותה חדווה שאני תמיד משתמשת בה בתור הנשק
האישי שלי. מסתכלת על העיניים הנוגות שלך, הן מכשפות אותי.
אני מחפשת בהן תגובה. ואתה מביט-לא מביט, כאילו מתחמק ממשהו
שאינך רוצה להכיר בקיומו.
ואני רק תוהה אם גם אתה מכיר את ההרגשה הזאת - שמישהו מסתכל
דרכך ולא עליך. נעצבת מעט...
אני מסיטה את המבט אל עבר חלון האוטובוס ונאנחת קלות. אתה שואל
אם הכל בסדר ואני עונה "כן, בטח". פחדנית, חלשה, מהוססת
שכמוני. הגיע הזמן להתפכח מאשליות... שלושה חודשים החזקתי
אשליות, השקיתי אשליות, האכלתי אשליות, כתבתי לאשליות שלי
כרטיסי ברכה קטנים וחמודים והשקעתי בהן אף כסף ומתנות. כלום לא
עזר, האשליות שלי רק לוקחות, הן אף פעם לא נותנות.
הן אף פעם לא העריכו את הכוונות שלי כמו שצריך, וכשעשיתי משהו
לטובתן - הן הסתייגו, פחדו לקבלני ואת מוחי הפועל בקדחתנות אל
תוך חייהן. כשאני משקיעה, זה יוצא כביכול "מאולץ" בעיניהן...
נטרפת, לא נרדמת בלילה. מנסה לחדור אליך, אל מוחך שאולי לא
מתאמץ כל כך להבין את מוחי.  מנסה לנחש מה הצד שלך בפרשה, מה
אתה חושב, מה אתה רואה כשאתה מביט עליי?
מנסה להסתכל עליך ולא דרכך, כי אני יודעת בדיוק איך זה מרגיש.
מקשיבה לקולה המלנכולי-אורבני של אפרת בן צור מתנגן לי ברקע.
"אבוא אליך ביום הזה יהיה יום בהיר בהיר אתה תהיה שמח שמח ביום
הזה לא נסתיר את אהבתנו"
ומתחילה לחשוב שאלו לעולם לא נהיה אנחנו. כלפי חוץ הכל בסדר,
זוג מושלם, הרמוניה אחת גדולה. אף אחד לא רואה מה קורה בפנים.
ואתה תסתיר... אני יודעת שתסתיר אותי, אתה תסתיר אותי מהחברים,
תסתיר אותי מההורים, גם אם כלפי חוץ תפגין כלפיי אהדה, תהיה
אדיש וקר כלפיי מבפנים.
למה אתה אף פעם לא מדבר?
תמיד מכריח אותי לספר לך את כל מה שעובר עליי, רוצה לדעת על כל
הדברים שמפריעים לי בקשר איתך, למה אתה לא עושה את אותו הדבר?
רואים שאתה רוצה לדבר אך נחנק, גרונך נחסם ואינך יכול לבטא את
המילים האמיתיות למה שליבך באמת חפץ בו. זה בסדר... לא הרבה
אנשים יכולים.
הייתי רוצה שתשקיע בי זמן, שתיתן לי להרגיש רצויה, נאהבת,
נחשקת, מעוררת חושים, מדהימה ומעוררת השראה - גם אם זה לא
נכון.
הייתי רוצה להרגיש יותר החברה שלך מאשר מישהי שמדי פעם אתה
מנשק אותה ומחבק אותה ונמצאת בתחתית סדר העדיפויות שלך.
הייתי רוצה להרגיש שאתה באמת רוצה להיות איתי ולא סתם מתוך
הרגל או כדי להעביר את הזמן כי אין הרבה דברים אחרים לעשות...

אבל אני הייתי רוצה הרבה דברים,
השאלה האמיתית היא האם אני אי פעם אבין מה אתה רוצה?

לי כבר נמאס מהאשליות בכל מקרה, אנחנו לא חברות כבר הרבה
זמן...