יונה יורד שאול-מים-רבים
ומתלבט ומתחבט בסוגיית
"נביא-אמת ורע לו".
הן את תרשיש לא יראה לעולם.
יפו - ספינות, מלחים, שוקק בנמל,
ויונה מבקש כרטיס תרשישה.
נינווה היא המחכה לו בפי הלוויתן,
הוא - על פתח גורל, כתגרן בשוק עוד מתמקח.
יורד - כמה נמוך אפשר לרדת?
ויורד - מסתבר אפשר גם אפשר,
נופל. נופל מכל הבחינות, ובפרט -
הימה.
ים, ולא סתם ים, "לבב ימים", אין יותר ים מזה,
"ומים רבים אפפוני", ומאז נודע: בעת-מים.
נינווה - ילדה צרובת-קול, מגורענת, לוחכת אשם,
הומייה מול פי הלוויתן. תולה עיניים. היתעשת?
יורד
ונופל.
נינווה
הורגת.
יונה סופג שכרון ארס פרי קיקיון, משתגע,
ומחרף ומגדף ומטנף בלשונו את
נינווה - קיבינימט! שיאכלוה התולעים,
...
הרי הוא את שד-הים לעולם כבר ישא בקרבו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.