שדות ופרדסים
המשתרעים עד אין קץ
עד קו האופק הרך
המטשטש.
דשא תפוחי זהב
מזמין אותך לצלול אליו
ואת קופצת ראש ומחליקה
תמימות הגובלת בשטות
עצלות מתוקה.
חולות זהובים קוראים לך
אל תרוצי פן תיפלי
עורך משחים בשמש הקורצת לך
יודעת כי עינייך בוהקות
ואת כמהה
גופך אינו יכול עוד לחכות
ואת רוקמת ציפיות
הנה, ראי,
גם בך היא דבקה
אותה עצלות מתוקה.
באה והולכת
[בין יורה לשלכת]
עצלות ילדותית מתוקה.
אור בין הערביים יורד על חלונך
מול גבעות מוריקות כשתי עינייך
כל מה שנשאר לך הוא הריח המתוק
בואי, אל תלכי,
רק המשיכי לעולם
לצחוק.
במין עצלות מתוקה. |
