את לי שיר בדקות
שבו הקסם עוטף את הליל,
בך טובלת
רעד ליבי,
נגיעות שלך
רוך ונהרה.

אכתוב אותך
ברכות התווים
כעונג שפתייך ותום השירים,
אשורר למענך ערגתי
ואשק לרגעייך תשוקתי.
כקוסמת את
מולידה מתוכי המילים,
מפרה את חלקת האלוהים בי
מסמיקה ומרגשת אישה
בכל רמ"ח אברייך
ושס"ה גידיי הקוראים אותך
כאותיות קידוש לבנה
לתפילת שמעי.

כשאת איתי
הקורים העוטפים חיי בקושי
נמסים
ואת
ואני
בשלווה תהומית
לוכדות את האשף המתהווה
לתוכנו
בעידון זהיר.
את שואלת:
זה חדש או ממגירת ליבך?
אני עונה:
זה מהתווים הכי כמוסים
שאת מנגנת בי עכשיו,
צובעת לילותיי האפלים
בנוגה בוהק
המאיר לתוכי ועוטה אהבה בוורוד.
שיכרון חושיי
ממשי יותר מממשי
כשאני שומעת פעמייך בתוכי
ואולי רק חולמת
כמיהותיי בקול נשבר
להגיש לך בטס של זהב
שתדעי עד כמה.