"תפרק את הקוקו."
"מה?"
"תפרק את הקוקו שלך."
"לפרק את הקוקו שלי?"
"כן."
"את רוצה שאני אפרק את הקוקו שלי?"
"כן."
"למה?"
"כי אני רוצה לראות אותך עם שיער פזור. יאללה, פזר אותו."
"את בטוחה?"
"כן, אני בטוחה."
"באמת?"
"כן! נו כבר, פזר את השיער שלך!"
"את בטוחה שאת רוצה לראות אותי עם שיער פ-" לפני שירון
הספיק לסיים את המשפט, פירקתי לו את הקוקו. פיזרתי לו את השיער
הארוך והשתני בעזרת ידי. הסתכלתי לכמה שניות ואז לקחתי קווצת
שיערות בהירות והנחתי אותה על כתפו הימנית. בהיתי בו. הוא
הסתכל עליה במבט די מפוחד. "נו, אז מה את חושבת?"
"מדהים" אמרתי בעיניים נוצצות.
"באמת?"
"אין מלים. אני פשוט מהופנטת."
"את בטוחה שאת לא מדמיינת את בראד פיט בטרויה או משהו?"
"כן, כן! אני בטוחה! אבל רעיון טוב..." קרצתי.
"אממ...תודה, אני משער." הוא נראה נבוך.
"אתה חמוד שאתה נבוך, אתה יודע?" הסתכלתי עליו וחייכתי. הוא
חייך בחזרה. באתי לנשק אותו ואז- "רגע!" נבהלתי.
"מה?"
"מה עם ליאת?"
"איזה ליאת?"
"כבר שכחת?"
"אוי, שיט! ליאת!"
"נו! מה עושים?"
"לא יודע!"
"מה אתה לא יודע?"
"כנראה שאני אצטרך להגיד לה שזה לא יעבוד בינינו."
"לא."
"מה לא?"
"אתה לא יכול לעשות לה את זה. היא תיפגע. והיא נשמעת חמודה
מדי בשביל לפגוע בה."
"צודקת, אבל-אוף, לא יודע. אז מה עושים?"
"אנחנו נצטרך להפסיק. פשוט לשכוח מכל מה שהיה פה כרגע."
"מה? לא!"
"אין ברירה."
"אבל..."
"אבל מה?"
"אבל אני אוהב אותך." הוא הסתכל עליי.
"גם אני אוהבת אותך..." הסתכלתי עליו בחזרה. הוא התקרב אליי
וליטף את פניי; הזזתי את ידו מעליי והתרחקתי צעד אחורה. "אבל
אני פשוט לא יכולה לעשות לה את זה." אמרתי בעיניים דומעות.
"למה לא? אני פשוט אגיד לה שזה לא ילך. בכל מקרה עוד לא
יצאנו אפילו פעם אחת."
"לא. זה אפילו עושה את זה יותר גרוע, היא בטח מחכה שתצאו
כבר כל כך הרבה זמן, ואם אתה פתאום תגיד לה שאתה אפילו לא רוצה
לצאת איתה... לא, אי אפשר לעשות לה את זה. פשוט אי אפשר."
"אבל לא היה בינינו כלום. זה לא יפגע בה כל כך כמו שאת
חושבת. אי אפשר לסיים את מה שבעצם אף פעם לא היה."
"כן, אבל בכל זאת, זה כן יפגע בה וגם עוד יגרום לה לשנוא
אותי. והיא אפילו לא מכירה אותי!"
"אל תדאגי, היא לא תשנא אותך. אנחנו לא נגיד לה שאנחנו
ביחד."
"מה זאת אומרת?"
"פשוט מאוד. לא נגיד לה את זה עדיין. אני פשוט אגיד לה שאני
קצת חשבתי והגעתי למסקנה שזה פשוט לא ילך. וזהו, נפתרה הבעיה."
"כן, אבל..."
"שום אבל! זה הדבר הכי נכון לעשות. עדיף ככה מאשר שאני והיא
נהיה ביחד ואני אחשוב רק עלייך!"
"אבל אני לא אוכל לסבול את זה!"
"אז אלמד אותך איך לעשות זה."
"יהיו לי נקיפות מצפון."
"אני אעזור לך להתגבר עליהם."
"אני אשנא את עצמי לנצח."
"ואני אוהב אותך לנצח, ככה שזה מתאזן." הוא חייך.
"אוף, איך אתה מצפה שאני אגיד לא עכשיו, הא?" ירון צחק.
הפעם אני הייתי זאת שתפסה את יוזמה, ונישקתי אותו. "אתה יודע
מה? אני חושבת שהרעיון הזה של אהבה בסתר דווקא מתחיל למצוא חן
בעיניי..." אמרתי תוך כדי נשיקות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.