אני שותקת, ולך הצחוק
שמסוגל באחת גרוני לחנוק.
אני בחושך, ולך הוא האור
שמצל את חיי, ולעולם לא יחזור.
אני חונקת, מילה, עוד משפט
ואת לך זורחת לאט, לאט.
אני בי סגורה, יראה מהאמת
ואת בי מכה וליבי מתמוטט.
הכל לך נתתי ואת לי שמחה
הכל לך סיפרתי, בקלות, בבטחה
את לי אחות, יותר מסתם ילדה
אז איך לי לקחת את אהבתי היחידה?
אני זועקת, בשקט מופתי
כי את ממילא לא שומעת אותי.
אני מתעלמת, ממש כמו תמיד
ורק הכר על כאבי יעיד.
אני חומקת, בורחת ממך
לא רוצה לעולם שוב לקרוא בשמך.
אני כה כואבת, בוכה לי בליל
שאולי חיים כמו שלך אקבל.
הכל לך נתתי ואת לי שמחה
הכל לך סיפרתי, בקלות, בבטחה
את לי אחות, יותר מסתם ילדה
אז איך לי לקחת את אהבתי היחידה?
ואיך אותך אהבתי, יותר מעצמי
ואיך לך נתתי לדבר במקומי
ואיך שוב טעיתי, ואת בי פגעת
ומי שניצחה פה עכשיו, זו שוב את...
ובידיו, את הנאחזת.
ובליבי - הדמעה. |
