לקחתי נעליים, צחצחתי שיניים
הסתכלתי על הרשימה-
הכל כבר נמצא

מישהו בא לקחת אותי,
הוא היה חיוור
נראה שלא ראה אור
היה לו עיניים של בנאדם שוויתר

אני הייתי מאושרת
אהבתי, התרגשתי, היה בי רצון
והוא, הוא בא ולקח לי את החבילה
ואמר "אל תדאגי, נעביר אותה"
"יש לי שם את גיא, הדובי" התעקשתי
"אני מבין" הוא מלמל
אבל גיא לא הגיע

חיכיתי לו הרבה
בלילות, הייתי מדמיינת מהצללים של הבגדים
שאני רואה אותו, והוא חייך.

אני עדיין שם, בחדר החשוך
האיש החיוור הפך לעיוור
הוא אמר "החושך בעיניים נותן בי תקווה"

לפעמים, שאני אוכלת, אני מסתכלת על ההשתקפות שלי,
ורואה איך הפנים לבנות, העיניים גדולות

לפעמים אני לוקחת ת'מזלג,
ולשנייה חושבת על לתקוע אותו בעיניים
"החושך בעיניים נותן בי תקווה"