עוד שניה אחת בינתיים, אני חי עברה שניה עברו שתיים שלש ארבע
שומע רואה מריח חש אולי אטעם עוד דקה חמישים ותשע חמישים
ושמונה בדרכי למקום בו אדע חמישים ושתיים מה טעמו של פלאפל מהו
באמת?
ארבעים ואחת אין לי כח לספור אולי אשלים שעה באמת אולי במלאזיה
האורז מעלה את תוחלת החיים ובהולנד מאד גבוהים האנשים אולי כן
העצים מולי הם יפים! וריח האביב מתפוצץ לי בפנים אופס כיביתי
הנייד הטלפון, מחשב, הכל נעול הגפתי כל הניתן להגפה סגור גמור
חסר לי רק האיזולירבנד באמת לא חידשתי אני פחדן אני באמת לא
כמו בסיפור שם הוא היה גיבור אני פחדן אני באמת לא כמו בצחוק
אלוהים מרחם על ילדי הגן לא יש שינוי המשורר מת בלי להתעדכן
שאלוהים פשוט אידיוט, אהבל, היו לו כוונות טובות אבל... אין לי
פנאי לשלוש נקודות אולי אתפוגג אחרי השעה ולא תדעו על מה חשבתי
איפה הייתי המשורר מת אה השבוע מתו יותר ממאה משוררים ולי יש
שעה, כנראה, לפחות אני מאושר כמו הפיליפינית שביטלה בואה ברגע
האחרון לארץ הקודש. הקודש?

הקודש! זה אלוהים שלהם שפסיכי מטומטם שלנו סתם אהבל תתקעו לו
פתקים באבנים הוא אוהב את זה הוא בטח לא אישה, אין נשים מפגרות
כאלה, לא מאמין נשאר לי עוד הרבה מהשעה ויש לי קצת אויר,
בינתיים אני נרגע מהפחד של עצמי הוא הגיוני עוד עשרים ושתיים
דקות נשארו מילכוד אבל מי הבטיח שיושלמו, איזה אלוהים? איזה
חמור גרם?
לא זו היתה רחב הקדושה!
רחב הקדושה רחב הקדושה, אלוהים זונה רחב קדושה אלוהים זונה רחב
קדושה...
עכשיו אני מוכן ומזומן לעונש שלי.