עינך - כפתורית פלא נוצצת
נחבאת תחת עפעף הססן
נפקח ומייד נעצם
ועוצר בחצי מבטך הטומן בי
פתיתי נחמה.
איני נאחזת
בציפורניים, שיער,
זנב מנוון, בימי חושך,
בחרוזך הבוהק אלי, הנוקב
בי חרירים של שתיקות
חומרים של אבל.
דוק אישוני מתעוור מדמע
שכן איני ממצמצת
שמא אחמיץ את
עפעפיך מתנודדים
שמא אחמיץ השתקפות עגולה
בתכלת כהה, מתגעשת.
נקודות סוף העין הוורודות
שלך מזכירות לי את כל העורקים
את כל הנימים הפועלים יחד
בשיתוף מעורר תדהמה
שמפעיל את לבך, אתה יודע,
שמפעיל את הדופק
תחת אזני בצוואר הסומר.
וכל ההסתכלויות האלה
שווא הן
וכל הציפיות עקרות
עקרות כל כך מראש
שכמעט ונחסכת
האכזבה שבמבטך המסרב
להצטלב
בעיניך הממאנות להשפיל
ארצה
היכן שהאפר מפייח תקוותי. |
