יום אחד ימציאו מכשיר המאפשר לך להיות צעירה לנצח. עד אז את
תזדקני, תתקמטי ותשתפפי, אבל לפחות הנכדה שלך תהיה מאושרת.
ובעולם המורכב כולו מבחורים ובחורות צעירים, את תרגישי מכוערת
וזקנה ומאוד מאוד לא שייכת. תרצי למות כבר, אבל המדע לא יאפשר
לך.


הרעיון מאחורי הטכנולוגיה הזו הוא פשוט למדי, גם אם הצליחו
להגיע אליו רק אחרי שנים של מחקרים. תמיד ידענו שמתבגרים, אבל
לא ידענו למה. הכל משנה את צורתו במהלך הזמן, וזה מעלה את
השאלה - מדוע הגוף לא יכול להמשיך בתפקודו כרגיל, כשתאים מתים
ומתחדשים, במקום לשנות את עצמו כל הזמן בהתאם לשנים החולפות?
וגם התאים, מדוע הם מתים במקום להמשיך להפוך גלוקוז לאנרגיה
ולהיות מאושרים? כלומר, לעשות אותנו מאושרים.

בסופו של דבר הפיתרון יימצא באיזה גן שגילו בחלקי ה-DNA שנטו
לחשוב שאין להם שימוש. יש גן כזה אצל כל תא חי, אפילו חיידקים.
הם ימצאו דרך להוציא את הגן, אבל מכיוון שאין לנו טעם בעולם
מלא תינוקות, הטיפול יתבצע בגילאי העשרים, במקום להיפטר ממנו
כבר בשלב העוברות. זה די מחוכם, האופן בו מסירים ממך גן לא
נחוץ, אבל משאירים שיירים ממנו כדי שהוא יוכל להרכיב עצמו מחדש
בשילוב עם שיירים אחרים, כך שהתינוק שלך כן יגדל ויתפתח. את לא
תתעמקי בהבנת התהליך, יש אנשים שמשלמים להם בשביל זה.

זה גם מה שיפריע לך למות. הצאצאים שלך יתעקשו שתיפטרי מהגן
הזה, וכשתסכימי תגלי כי הגוף שלך מסרב לשחוק את עצמו ולפטור
אותך מהקיום הזה. דלקת הפרקים עוד תישאר.


אמנם יגלו תופעות לוואי - מסתבר שבגרות אותה ייחסו פשוט
לניסיון, נובעת למעשה מההזדקנות, כך שהטיפול משפיע על ההתפתחות
המנטלית - אולם לא ייחסו לכך חשיבות רבה ואנשים ייפטרו מהגן
הזה בכל מקרה.

בהתחלה זה יהיה קצת מוזר, בחורות והאמהות והסבתות שלהן תיראנה
אותו דבר. גברים יתעודדו מכך שהאישה שאיתם כבר עשרים שנה עדיין
יפה כמו ביום בו פגשו אותה, ונשים תשמחנה מכך שהגבר שלהם עדיין
מסוגל לעשות איתן דברים, לאחר עשרים שנה, כמו ביום בו פגשו בו.
חברות קוסמטיקה בכל העולם תפשוטנה את הרגל, ואיש לא יקשיב
לדבריו של הפילוסוף ההוא שיטען שזה רק הסימן הראשון להתדרדרות,
למרות שכמה יקראו את כתביו לאחר מותו.


הבעיה הראשונה הייתה בנוגע לירושות. כשסבים לא מתים, אין כל
דרך להשתלט על הונם. מלבד רצח. אחר כך היו הבגידות. כשהחבר
בוגד בך עם דודה שלך, אין כל דרך להתגבר על ההשפלה. מלבד רצח.
כשבתור לקידום בעבודה אין לך אף את עובדת היותך צעיר שתשחק
עבורך, אין לך דרך לעקוף את הוותק של חמישים שנה בתחום. מלבד
רצח. ייתכן ויהיו פתרונות אחרים, אבל אנשים לא נוטים לטרוח
לחפש כאלו.

לרשימה הצטרפו עוד כמה וכמה מקומות בהם שלטו אנשים שנראה כי לא
יוחלפו לעולם. עוד יהיו מחלות, תאונות דרכים, אסונות טבע
ומלחמות, מונהגות בידי אלו שמסרבים להתייאש כל עוד נותר בהם
כוח, אבל בלי שאנשים יחסלו את אויביהם, היה כבר מזמן פיצוץ
אוכלוסין. גם בלי ההתאבדויות. מתברר שאחרי מאה שנים בהן אתה
עושה כמעט אותו דבר, אתה מאבד את החשק להמשיך. חלק התרפקו על
ילדותם הרחוקה, וחלק ירו לעצמם בראש או קפצו מבניין.

ואת, מחדרך בבית האבות- הרי אף בת לא תתגאה בכך שבביתה יש
מישהי מדור ה"לפני" - תביטי בהתרחשויות בעצב ותשמחי בליבך על
כך שאת חייך עברת בתקופה אחרת.


יום אחד, כשהלחצן ליד המיטה יימעך ויקריא לך את החדשות, את
תופתעי לשמוע על קבוצות קטנות שקוראות לשינוי, שמסרבות להיפטר
מגן ההזדקנות. יהיו "מבוגרים" רבים שיחשבו אותם למשוגעים,
ואחרים שיהנהנו במרץ. את תחשבי שאולי, בסוף, העולם יחזור
להתנהל כמו שצריך, אבל תדעי שלשם כך כל אלו שכן עברו את הטיפול
חייבים ללכת. את תאמיני שאת טובה בדיוק כמו כולם להיות זו
שמתחילה בכך.

את תשאירי מכתב למשפחתך - שלימים יהפוך להיות אחד מסמליה של
התנועה לאיזון חוזר, תנועה שמעודדת אנשים שעברו את הטיפול
ובילו בעולם למעלה ממאה שנים, לוותר על חייהם מרצון - ותוציאי
מהארון את הכדורים שאת שמרת עוד מהיום שהנכדה שלך באה אלייך
מחייכת וקופצנית ואמרה: "סבתא, את לא חייבת למות!".

את המתכונים הסודיים את תשמרי לעצמך.