מתי אתה מבין שאתה רוצה יותר מדי דברים?
שיש לך יותר מדי דרישות ובקשות, וכל אחת מהדרישות והבקשות האלה
סותרת את השניה. מתי אתה מבין, שמשהו ממש לא בסדר, אבל אתה
בוחר להתעלם מזה, כי לפעמים אנחנו מאמינים שאם נתעלם ממשהו,
הוא פשוט יעלם.
לפעמים זה נכון, בדרך כלל זה פשוט שקר גדול, שמתפוצץ לך מתישהו
בפנים, ואז אתה מבין כמה דברים יכולים להכאיב.
אבל אני בוחרת להתעלם, כי טוב לי ואני מפחדת שאם אני לא אתעלם
אני אתחיל לסבול.

מתי אתה מתחיל לראות שיש דברים שאתה מפיל על אחרים בלי לשים
לב? מתי אתה מתחיל לראות שלפעמים אתה מוותר על דברים שאתה לא
צריך? מתי אתה מתחיל להבין שאתה משנה את עצמך בשביל אנשים
אחרים, שאוהבים אותך בתור מי שאתה... ובעצם, אתה משתנה בלי
סיבה והורס לעצמך?
מתי אתה מתחיל להפנים שאתה עובר את השלב בין להתפשר ובין לוותר
על עצמך? מתי אתה מתחיל לראות מה טוב לך, אבל לא נהיה אנוכי?
מתי מתחילים לחשוב על כל הדברים האלה, הדברים הרעים האלה
שעלולים לקרות לכולנו?
ומתי מרפים מהמחשבות האלה, כי אם נמשיך לחשוב כל כך הרבה, לא
יהיה לנו יותר מקום, ופשוט נתמוטט?

באיזה שלב אנחנו נושמים עמוק ומודים על כל הדברים שיש לנו,
ומודים על כל הדברים הטובים שקורים לנו בחיים, ועל זה שאנחנו
בריאים ושלמים? באיזה שלב ביום אנחנו מחייכים רק בגלל ציפור
קטנה שצייצה לכבודנו על הבוקר? באיזה שלב בחיים אנחנו עומדים
מול הדרישות שלנו מעצמנו, ומחליטים מה לא מעשי? באיזה שלב
מפסיקים להטריד אותנו דברים שאנחנו לא צריכים להיות מוטרדים
מהם?
ובאיזה שלב בדיוק, לומדים להרפות?

יש מתיקות בכל הדברים האלה, יש גם מרירות בדברים.
מה יקרה שישבר האיזון בין השניים?
מתי זה נועד להישבר?

(11.7.06)