שכבתי באמצע המדרכה והסתכלתי בעננים. קצת כי היו להם צורות
מעניינות, אבל בעיקר כי כבר כאבו לי הרגלים. ולא היה לי לאן
להמשיך ללכת. אף אחד לא חיכה לי בעצם, ככה שיכולתי להרשות
לעצמי לשכב על  המדרכה ולהסתכל בעננים.
היו שם עננים ממש מגניבים, בחיי. לבנים כאלה, שבאלך רק לקפוץ
עליהם. היה אחד בצורת כבשה. בטח בגלל זה קוראים להם ענני כבשה.
אף-פעם לא בדקתי.
היה אחד בצורה של המנורה של אלאדין, יצא לו כמו עשן מהקצה,
שכחתי איך קוראים לזה. פתאום המנורה נהפכה לתנין. שכבתי לי
באמצע רחוב דיזנגוף על המדרכה וניסיתי להבין איך מנורה של
אלאדין הופכת להיות תנין.
כל מיני אנשים שעברו ברחוב הסתכלו עליי במבטים משונים. אולי כי
זה היה להם קצת מוזר לראות מישהו שוכב באמצע ת"א ומסתכל בענני
כבשה, אבל נראה לי שבעיקר כי הפרעתי להם לעבור. אנשים לא
אוהבים שמפריעים להם באמצע הדרך. גיליתי את זה כבר מזמן.
עבר שם זוג אחד שלא הפסיק להסתכל אחד על השני ולצחוק, וחשבתי
לי שאיזה כיף לה שיש לה אותו, ולו שיש לו אותה. אני לא מכיר אף
אחד שיסכים להסתכל עליי ברחוב ולצחוק, אולי אמא שלי. אפילו אני
לא הייתי מסכים. לי אין אף-אחד כזה. בקושי יש לי את עצמי.
אח"כ עברה שם ילדה עם בלון כחול, שבכתה כשהוא עף לה. אמרתי לה
שבלונים הם כמו החיים, ושהכל עף בסוף, וחוץ מזה שיהיה לו טוב
עם המנורה של אלאדין, אבל כדאי שיזהר מהתנין. בסוף אמא שלה
הבטיחה לה בלון חדש, אדום. נראה לי שזה היה יותר מרגיע ממה
שאני אמרתי. אבל אני לפחות הצלחתי להצחיק אותה קצת. למרת שאמא
שלה הסתכלה עליי בפרצוף כזה, ולקחה אותה משם מהר. היא בטח חשבה
שאני מישהו קצת מוזר.
אחר-כך עברה שם אישה שחשבה שאין לי אוכל, והביאה לי 50 שקל.
ולמרות שהיא צדקה לא הסכמתי לקחת אותם. מי שמסתכל בעננים לא
צריך לאכול. וחוץ מזה שהיא דיברה ממש מהר, ונורא הזכירה לי את
המורה שלי מהיסודי.
אז היא התעצבנה והמשיכה ללכת.
בסוף עבר שם מישהו שדיבר באנגלית. הוא שאל אותי משהו ולא היה
לי לב להגיד לו שאני לא יודע אנגלית, אז פשוט אמרתי לו no. כי
אני יודע רק no ו-yes , וחשבתי שעם כל המצב הזה שתנינים
משתלטים על העולם. חבל להיות אופטימיים, וזה כנראה לא. בטוח
לא. אז האיש הזה קפץ עליי והביא לי חיבוק. והתחיל לבכות כמו
איזה משוגע.
אז הלכתי.
אני בכלל לא אוהב דמעות של אנשים. במיוחד לא אנשים מוזרים.
בעצם, כל מי שפגשתי היום היה נורא מוזר בעיניי. מזל שאני מכיר
את עצמי. אחרת הייתי יכול לחשוב בטעות שגם אני קצת מוזר.
אז הלכתי.
כי לא מצאתי אף ג'יני שמגשים משאלות במנורה.
וחוץ מזה שקצת החשיך,
וגם התנין כבר התחיל להתפורר.