הכי קשה זה למלאכים הנופלים.
כן, לשאר יש תפקיד ברור ומוגדר. ומאז שהם בקעו הם יודעים שהם
מלאכים ושהם צריכים לדאוג לדבר זה או אחר.
והמלאכים הנופלים פשוט לא יודעים.
הם ננטשו בין כולם, הוצבו שם כלומר, בשבילם זאת נטישה.
הם הוצבו בין האנשים, חסרי כנפיים, חסרי אבקות קסמים ובעלי
רגישות מיוחדת, אמפתיה.
הם מרגישים, מרגישים כל צביטה בלב, כל קנאה כל אכזבה.
הם רואים ברק בעיניים, חיוך אמיתי וחיבוק מהלב.
כל רגש, הכל, נכנס.
למלאכים הנופלים קשה להתעלם, הם מנסים לתקן נשמות פצועות,
ומי שאי פעם ניסה לתקן נשמה פצועה היה ניכר בעבודה שזה לא קל.
השיטה שלהם זה להיכנס עמוק לתוך הכאב, לתוך השברים, הרסיסים
ולכאוב ביחד עם הנשמות השבורות,
להרגיש איתם ואחרי שהם מבינים להראות את הדרך החוצה.
הבעיה שנוצרת היא שאחרי שהם מזדהים קשה שלשכוח, ועוברים נשמה
אחרי נשמה ולוקחים ממנה חלק מהכאב כדי שתוכל להיות משוחררת.
הם נכלאים שם בפנים, הם לא מסוגלים לשכוח.
והם חושבים, הם חושבים שגם הם אנשים ומנסים לחיות כמו השאר
והכל מתפורר להם בין הידיים, ה"אנושיות" חומקת הכאב ממשיך
ונכנס
הוא חונק הכל, והנשמה הבהירה שלהם משחירה מאבק.

והכי קשה, הכי קשה למלאכים הנופלים.

11.7.2006