איני שונאת אותך,
אך אני כועסת.
מאוד.
אני כועסת על כך שאתה אוהב אותי
אך לא כמו שהייתי רוצה,
על כך שאני עדיין שבויה בקסמיך
אפילו לאחר אותה שיחה,
על כך שעד שכמעט התגברתי
היית חייב להופיע פתאום,
על כך שכל התאונה באשמתך
ואני זו שמדממת מהכל.
ואתה יכול רק להביט
ולומר שהינך מצטער
שכואב לך לעשות זאת
ושאינך מתכוון
שאם זה עוזר
גם אתה עכשיו דומע
ושאתה תבין.
אתה תבין אם אקלל אותך
אם אתכנן לך מיתות כואבות
ואם אשנא אותך עד שבעיני יופיעו דמעות.
אבל אני לא.
ורק למען ההגינות,
אני מקווה שכשליבך יתעורר,
ליבי כבר לא יהיה נתון לו, אלא לליבו של אחר,
וליבך
יתנפץ
לרסיסים
בדיוק כפי שקרה לליבי.
ולא, אין זה אומר שאני שונאת אותך,
וזו אפילו לא נקמה.
זו רק הגינות.
הגינות לשמה. |