למרות שנשבעתי
למרות שהבטחתי
שאני לא אכתוב עליך שום דבר יותר
שוב איכזבת.
אני לא מתכוונת שהשיר הזה יישמע
כמו כל השירים האחרים עליך,
כי אני נשמעת כמו תקליט שבור
בדיוק כמוך
וכמו ההבטחות שלך.
ואתה יודע, במצבים כאלה
הכל פתאום מתערער
ופתאום מתחילים לחשוב
על כל מילה
וכל מבט
וכל חיוך
וכל אס אם אס
שהיו סתם כנראה
זה אפילו לא כעס אתה יודע?
מילא הייתי כועסת,
הייתי איכשהו מוציאה את זה החוצה
אבל זה לא כעס
זאת אכזבה ענקית עם סימן שאלה בסוף
שמלווה את כל מערכת היחסים שלנו
ועכשיו אני מתחילה
לזלזל גם בה.
איך בדיוק אני אמורה לדעת
מה מכל הדברים שאמרת
היה שקר ומה היה אמת?
עדיף שאני פשוט
לא אאמין לכלום.
ככה אני לא אפגע אה?!
אז תגיד לי,
איך כבר נפגעתי כל-כך הרבה?
ואיך? איך תמיד בסוף,
אני עוד פעם סומכת עליך
ומאמינה
מאמינה שתשתנה
אתה יודע למה עכשיו זה אחרת?
כי אני לא בוכה היום.
היום אין דמעות. ואתה יודע למה?
כי אתה כבר לא שווה את זה
אפילו הדמעות שלי כבר הבינו את זה.
פעם ראשונה שההיגיון והרגש שלי
מתחברים ומסכימים על משהו.
חבל שזה קרה דווקא
בנסיבות האלה
תמיד חשבתי שאני החלשה
ושאתה החזק
אבל זה לא נכון.
אתה נראה לי כל-כך חלש עכשיו
אני מניחה שתמשיך לרדוף אחריי
כמו שאתה נוהג לעשות לאחרונה
אני אומרת לך אתה צריך ללמוד משחק או משהו
אתה רואה שהשיר הזה לא אותו דבר?
הדבר היחיד שאני חושבת שמגיע לך עכשיו,
זה לקרוא את זה
ולהפנים את זה
ולבכות על זה
ולהשיג אותי בחזרה.
בזכות,
ולא בחסד. |