כהות חושים עם הבלחות של צבעים
כמות של מחשבות וכאב שאפילו מנת יתר לא תדחיק
אלה שאהבו אותך לא ישכחו אותך לעולם
אבל הם ממשיכים הלאה לבדם באותו נתיב רק בלעדייך.

היית משכרת ברגעי הזוהר ולא היית לי לעיניים בחשכה
שינית אותי, שוב לא אלך בשבילים הישנים, דרכי אפר
רצופות במכשולים, מובילות לשום מקום שסופו ריקנות
אינסופית.

באפטר פרטי של הלווית חיבתנו,
נכחו כל המי ומי, כל אותם פיונים שניסו לפוצץ
לנו את הבועה שלנו, אני מחייך אליהם
ומיד מכניס את החיוך בחזרה, כמו מי
שלא ממש מתכוון, רוקד כשדם ניגר מרגליי
מדדה לאיטי כמי שנוסע על טיפת הדלק האחרונה.

המחשבות אלייך לעולם לא יפסקו, האהבה תדעך
החיים נמשכים והאנשים משתנים, אולי בתזמון שונה
הכל היה מתגלגל בצורה אחרת, הפסדנו את הקרב
יקירתי, החזרנו מלחמה אבל זה לא היה מספיק...